פירוש מהרז״ו על שמות רבה ל:כד

שמרו משפט ועשו צדקה. כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות ודורשו להלן והוא בתנחומא כאן ס"ד ועתה דורש תיבת ואלה שהיא מיותרת על התורה ע"פ גז"ש ועי' לקמן פר' ל"א ריש ס"ד ופ' מ"ח ריש ס"ב:

גם אלה לחכמים. דורש חכמים ע"פ מדת דבר הלמוד מענינו ומסופו שמדבר בשופטים ודיינים. ותיבת אלה על התורה כנ"ל:

ומשרה שכינתו בצדו. בעת ששופט וזהו והיה ה' עם השופט:

עתה אקום יאמר ה'. משמע שמתחלה היה שוכן כאן ועתה מסתלק ומהו יאמר ה' למי אומר ודורש ע"פ מדה ט' שהמלאכים בית דינו שואלים אותו והוא משיב להם ועי' לעיל פר' י"ז ס"ד בא"א:

להודיעו שיש דיין. ב"ר פ"ה ס"ה:

שדון כתיב. לפי הקרי שדון מלשון שדוד נשדונו מיכה ב' ד' אך שדין אין לו משמעות ע"כ דורשו נוטריקון:

בל טוב. שלא יהיה הש"י שנקרא טוב עם המכיר פנים:

ישועתי לבא. אצלכם השומרי משפט ע"פ מדה ט':

וראה שהוא עתיד לטורדו. פי' שהבין בפתרון החלום שהכוונה שהש"י רוצה לטרדו כמ"ש ולך טרדין:

א"ל למה אתה מפחד. ממ"ש נ"נ חלמא ופשריה אל יבהלך:

ואיני יכול לאמרו. ממ"ש חלמא לשנאך וגו' לא לך:

מארי שבשמים. דורש השינוי שבכל הפרשה אמר לנ"נ מלכא וכאן אמר מארי ודורש גז"ש ממ"ש בדניאל ה' כ"ג מארי שמיא וכן כאן מארי שבשמים:

סוגר הים. שלא ילכו הספינות ממדינה למדינה בתבואות וסחורות הממלאים את המדינה מזון ופרנסה. והמדרש פי' פרט זה מהמשל שהוא העיקר שלקח לו דניאל רמז על מ"ש וחטאך בצדקה פרוק וכו' שאם מזון לכולא ביה אז תחותוהי תדור וכו':

מה אתה ממליכני. כצ"ל פי' איזה עצה אתה נותן לי ודורש כן ממ"ש להן מלכא מלכי ישפר עלך איך יתן עצה למלך אשר לא נשאל כמ"ש הליועץ למלך נתנוך אלא בהכרח שנשאל וזה ע"פ מדה ט':

אני מסרתי. שיצוה לבניו אחריו לעשות צדקה ומשפט. וע' ב"ב דף ד' הובא ילקוט דניאל שם שלכך חתכוהו מגדולתו והושלך לגוב אריות:

והיה מפרנס לישראל י"ב חודש. שאחר עצת דניאל וחטאך בצדקה פרוק כתיב כולא מטא על נ"נ לקצת ירחין תרין עשר שמ"ש שם כולא מטא פי' שגם עצת דניאל באה עליו שעי"כ היה לו שלוה י"ב חודש דאל"כ היה החלום מתקיים מיד כמ"ש ולך טרדין ולא אמר יטרדו:

שמע נ"נ בת קול שהיה מתרגש. ולשון התנחומא כאן שכח נ"נ את החלום והתחיל לטייל על פתח פלטין שלו שמע המון צעקת עניים לפני אוצרותיו וכו' וזהו מ"ש כאן בת קול. ויתכן שכוונת המדרש בת קול ממש כמ"ש קל מן שמיא שזה היתה ג"כ פעולת הב"ק שנפלה עליו מן השמים להשמיע לאזניו רגשת העניים שעי"כ אמרה לו:

אמר הקול הזה מהיכן וכו'. דורש מ"ש עני מלכא הלא דא היא בבל רבתא למי ענה. ולמה אמר הלא דא היא בבל רבתא מי הכחישו ע"כ דורש שענה לשריו ששאלו שאם יעשו כן עוד איך יהיה דא בבל רבתא:

משל לאדם. שכאן כתוב כי קרובה ישועתי לבא וכאן כתיב אשורנו ולא קרוב ב' כ"מ והכריע שהדבר למד מענינו שישעיה האוהב צ"ל כך ובלעם השונא צריך לומר כך:

שפלוטמיא. פי' המ"ע שבל"י פי' מתנה הנתנת מן המלך לכל איש מהעם לנדיבות וכבוד. והוא כמו יום של הולדת פרעה שביום שמחתו מונה ראש כל עבדיו ולאוהביו ונותן מתנות ולחוטאים מעט מוחל להם אך לחייבים המוחלטים נגמר אז דינם. ולודר פי' במ"ע איש מחרף ומגדף:

כך שאלו ישראל לבלעם. דרשו כן ממ"ש אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב ולא פי' על איזה דבר ולמוד מענינו וסופו שמדבר בתשועה העתידה. וממ"ש ולא עתה דורש ע"פ מדה ט' ששאלו אותו מתי יהיה והשיב ולא עתה שאתם רוצים שיהיה עתה:

כי קרובה ישועתי. ועל בלעם והדומים לו כתוב כי קרוב יום אידם היינו בעת כי קרובה ישועתי וכן מצאתי בהדיא בפסיקתא פס' מ"א ס"ג ביתר ביאור:

ואני גואל לעצמי. כמ"ש מכילתא בא פסוק ומושב ב"י שדורש פסוק מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו עצמך פדית העתקתי לשונו לעיל פר' כ"ד ס"א וכן בירושלמי דסוכה ע"ש:

וירא כי אין איש. ס"ד ותושע זרועי וצדקתי היא סמכתני אם אין איש שב בתשובה אז אעשה למען שמי:

שתים בסלע. סלע מדינה שמינית שבסלע צורי:

אין העולם יכול. אין יושבי תבל יכולים להשיג בחושיהם הגשמיים השכר הרוחני של עולם העליון והעוה"ב:

לכך נאמר כי קרובה. וס"ד וצדקתי להגלות וכננד המשפט אמר כי קרובה ישועתי וכנגד הצדקה אמר וצדקתי להגלות וכמ"ש בסמוך:

לה' הישועה. עכ"פ אביא את הישועה בין בקרוב בין ברחוק חך העושה משפט גורם לקרב הישועה:

ויעמד יהושפט שופטים. תיבת יהושפט אינו בכתוב אלא שהענין מדבר ביהושפט ולשון ויעמד כמ"ש לעיל פר' ג' ריש ס"ח ע"כ בעת צרה עמדו ולא נפלו וכמ"ש שם בד"ה ב' כ' י"ז לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את ישועת ה' עמכם כשם שאמר משה התיצבו וראו את ישועת ה' ע"פ מדות מנגד וממעל:

הוי ואלה המשפטים. אחר שסדר כל עניני המשפטים כתוב פרשת הנה אנכי שולח מלאך מלאה ברכות וישועות וכן במ"ש בעבד עברי ובשביעית יצא לחפשי חנם רומז ליום שכולו שבת ומנוחה: