פירוש מהרז״ו על שמות רבה ל:טז

שהוא שומרו. שהוא יכול לשומרו שאינו צריך לישא פנים כמ"ש אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכמ"ש באבות סוף פרק ד':

אלא בדבר אחד. שנכשל בדבורו לא נשא לו פנים אף בדבר קטן ושילם לו מיד להודיעו צער גלות בניו במצרים. ע"פ מדת ממעל שאמר במה אדע נפרע בו בלשון ידוע תדע וכמ"ש פר"א פמ"ח. וכאן חסר. ומ"ש שנסהו בי' נסיונות הנה בעת שאמר במה אדע ידוע תדע היה נסיון השביעי אלא הכוונה שאף אחר שנסהו י' נסיונות לא נשא לו פנים מלשלם לו גזירת ידוע תדע:

אלא הוא היה מבקש. פי' שאע"פ שהודיעו עומק המשפט במ"ש ידוע תדע. עכ"ז בקש בסדום שיעשה המשפט ונלכד שביקש על עצמו שיקיים לו גם גזירת ידוע תדע שעל זה אמר אליפז לוכד חכמים בערמם שעל שביקש על סדום נחשב לו לחכמה וערמה כמ"ש ב"ר פל"ט ס"ו וכצ"ל לא יעשה משפט היאך נתפס במצודה (פי' אברהם נתפס) שנאמר לוכד חכמים בערמה:

ראה שלמה. שראה ונתבונן שגם עליו כתוב לוכד חכמים בערמם. ועי' שי"ר פסוק הנה מטתו ובשי"ר פסוק א' איך משל ברוחות ומ"ש נלכד בזקנותו כמ"ש ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו:

שקפח איקונין. ע' לעיל פר' זו סי' י"א רגם איקונין:

ואם הרג בשגגה. כמ"ש ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה:

אפילו כה"ג. כמ"ש מעם מזבחי תקחנו למות:

אין לך גדול משאול. שהוא הראשון שהרים קרן ישראל:

בנות ישראל אל שאול. וס"ד המלבישכם שני עם עדנים וגו' שהעלה אותם משפלותם והעשירם ועכ"ז לא נשא לו פנים:

שהיה בידו במיתתו. שגם מיתתו לא כיפר לו חטא זה של גבעונים ונשאו בידו עד שנהרגו ז' מבניו אחר מותו:

הכהנים מחלו לו. פי' על ענין נוב עיר הכהנים ולא בקשו ישראל והכהנים להנקם מזרעו. ועי' במ"ר פ"ח בס"ד ואגב שזכר ענין שאול לנשיאת פנים והמשפט הזכיר גם עונש הגבעונים:

הצילני מדמים. שלא יכשל בדם נקי כמו שאול כמ"ש אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים: