פירוש מהרז״ו על שמות רבה ג:יג

הכיתי אותו בצרעת. ב"ר פ"כ סס"ד במ"ר פ"ז ס"ה:

צרעת ממארת. משמע מכבר ולא פירש היכן אררו ודורש מדה ז' וי"ז שנתארר אצל הנחש:

ולמה הכניסו בחיקו. למה צוה לו הש"י הבא נא ידך בחיקך ושם יוכה בצרעת ולא הכהו בגלוי:

אותו אצמית. ע' ערכין דף י"ד ב' ט"ו א'. ותחלה הביא ראיה שלשון אצמית פי' מוחלט לעולם וכמ"ש לצמיתות וכו' ולשון מוחלט שייך בצרעת הטומאה לעולם כלשון המשנה:

וכשם שהוא נמהר. לשון התנחומא וישב ידו אל חיקו והנה שבה כבשרו כך אני מטהר את ישראל מטומאת מצרים וכן כוונת המדרש במ"ש כמו שכתוב והנה ידו מצורעת כשלג ובסיפא דקרא והנה שבה כבשרו:

וברפואה כתיב. דרשה אחרת היא תחלה כתוב ויוציאה מחיקו והנה ידו מצורעת כשלג אחר שהוציאה וברפואה כתיב מחיקו והנה שבה כבשרו שמחיקו כבר נטהר:

לעז על בשרו. וע' לעיל פ"א סי' כ"ב ב"ר פרשה ע' סי' ט"ז שאין לחשוב שום חסרון ומום על הצדיקים:

שהפורענות שוהה. אף אותו הפורענות שצריך לבא מתעכב כל מה דאפשר וע"כ נצטרע כשהוציא ידו לא בחיקו ונתרפאה בחיקו ועי' שבת צ"ז ע"א:

ולקחת ממימי היאור. ושפכת היבשה והיו לדם ביבשת. והיה בזה אות למשה שעל שחטא בהן לא יאמינו לו עתיד להכשל שלא יאמינו לו ולא ישמעו בקולו ויאמר נהם שמעו נא המורים ויהפכו המים שבצור לדם וזהו מ"ש והכה הסלע והוציא פי' שהוציא דם והוא לא יאמין ועתיד ללקות כמפורש יען לא האמנתם בי וגו'. כמ"ש ב"ר פ"ד סס"ו וכמ"ש שבת צ"ז שם לא יאמינו לי אתה אין סופך להאמין וכו' ועי' שי"ר פסוק ישקני מדה ז' וי"ז וע' במ"ר פ' י"ט סי' ט' ותנחומא וילקוט שם בא"א. ובמדרש תהלים מזמור ק"ה פסוק שמח מצרים כמו כאן:

לא חזר לכמות שהיה. מרומז במ"ש והיו לדם ביבשת שתיבת והיו הב' מיותר לדרוש והיו בהווייתן יהיו שישארו תמיד דם. וב' אותות הראשונים שהיה על חטא לשון הרע שאמר רק לפני הקב"ה נמחל לו וחזר הפורענות אך אות הג' שרומז לחטא המים שנהפכו לדם שהיה בפני רבים לא נמחל לו ולא חזר הפורענות. וכמ"ש במ"ר פ' י"ט סי' י"ד:

אמר להם בזה אות. פי' משה בשעה שעשה אות זה אמר לישראל על מה רומז ובהכרח שתחלה הודיע הקב"ה כך למשה וזה ע"פ מדה ט':