פירוש מהרז״ו על שמות רבה כט:ט

אריה שאג. וס"ד ה' אלהים דבר מי לא ינבא וכמ"ש בסוף הסימן:

מה ראית לומר. מדרש תהלים ריש צ"ג:

נביא לגוים. הכשדים שהחריבו בהמ"ק והרגו את ישראל ועליהם אמר על אחרים לא חס ובימיו החריבוהו:

ממקדשיך. היל"ל במקדשיך וכמ"ש (זבחים קט"ו) א"ת ממקדשיך אלא ממקודשיך גם יתכן ממקדשיך מבהמ"ק שהחריבוהו הוא נורא עליהם:

דניסטוס. כמ"ש המ"כ ועי' לקמן ריש פר' ל"א דיוסטוסו ועי' במ"ר פ"ט ס"ו ונראה שפירושו מלוה מאוצר המלך וממונה ממנו:

מי יוכל לעמוד. בעת הפרעון כענין שכתוב והנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים וגם את הנפש יקח ויתכן שכוון במשל זה למ"ש באבות החנות פתוחה והחנוני מקיף וכל הרוצה ללות יבא וילוה והגבאים מחזירים תדיר בכל יום וכו' כמ"ש לקמן כשיבא לפרוע:

שלא היה העולם מתמוטט. כמ"ש ב"ר פר' ס"ו בס"ב נמוגים ארץ וגו' שהיה ראוי שיתמוטט אנכי תכנתי ע"י התורה נתבסס העולם. ויתכן שצ"ל היה העולם מתמוטט כמ"ש ארץ רעשה וגו' וס"ד מפני אלהים זה סיני:

עמודי שמים ירופפו. ויתמהו מגערתו שנתן קולו בסיני:

אמר רבי ירמיה. צ"ל אמר ירמיה וכמ"ש בסמוך הוי מי לא ייראך כמ"ש בריש הסימן:

כשהוא רצוי. כמ"ש במכילתא פסוק אנכי שהיה בסיני כזקן מלא רחמים. כדלעיל בס"ח יוצא לאמירה:

אם המטרונה מתייראת. ע' לעיל פכ"ה ס"ס י"א:

נפשי יצאה. לעיל פר' זו ס"ס ד':

ד"א אריה שאג. כמ"ש וה' מציון ישאג כשישאג בעבור ציון על המחריבים:

שאל בלצא. עי' (ברכות נ"ח) באובי טמיא. מדרש תהלים י"ח פסוק ותגעש ותרעש הארץ ירושלמי ברכות פר' הרואה:

מהיכן הרעש. ר' עקיבא רצה לבאר הרעש על פי האמונה כי על פי דרך טבע מבואר בספרי חכמי הטבעיים סבתו:

מציון ישאג ומירושלים יתן. וס"ד ורעשו שמים וארץ וה' מחסה לעמו יואל ד' ט"ו וכמ"ש חגי ב' ו' ושם כ' כ"א:

וישראל מה הם עושים. שמאחר שכתוב בס"ד וה' מחסה לעמו אם כן מ"ש ורעשו הוא לרעה כנ"ל:

הוי אריאל. וס"ד קרית חנה דוד. ע' פתיחה כ"ו דאיכה ילקוט ירמיה א':

מה אמך לביא. ור"ד ואתה שא קינה על נשיאי ישראל. ולעיל פ"א סי' ט"ז איתא פסוק זה לראיה על כל ישראל שנקראו אריות והיינו שמ"ש מה אמך לביא הוא על הנשיא כנ"ל ומ"ש בין אריות רבצה הוא על כל השבטים. אך מ"ש כאן שישראל נקראו אריות פי' שבט יהודה ובכללו בנימין שאותם היו בזמן חורבן בהמ"ק וע"ז הביא ראיה פסוק גור אריה יהודה:

איה מעון אריות. וס"ד אשר הלך אריה לביא שם גור אריה וע"פ מדה י' כולל כל האריות שזכר מעון האריות על בהמ"ק אשר הלך אריה זה הקב"ה לביא על מלכות בית דוד שם גור אריה על יהודה ונבואה זו בנחום שניבא על נינוה ופי' שעתיד בהמ"ק ליחרב שהוא מעון אריות אף כי נינוה:

ד"א אריה שאג. דורש ס"ד ה' אלהים דבר מי לא ינבא ופי' מי לא יקבל הנבואה שהכל קבלו ולא פי' זה אלא במתן תורה:

עלי עשור. וכמ"ש פסיקתא פכ"א ס"ג עלי לקבל עשרת הדברות עֲלֵי נבל עָלַי להתנבל בשעת הגזירה שאם כפשוטו על נבל של עשר נימים היל"ל על נבל עשור כמ"ש תהלים ל"ג בנבל עשור וכ"ה בתהלים קמ"ד. שתחלה שאל אם יקבלו והשיבו עלי עשור וזה ע"פ מדה כ' וי"ז:

שותק ומחריש. לשמוע ולקבל. וקודם שדיבר רעשו על ביאתו. ובשעת הדיבור שתקו:

אר"ש בן לקיש. ע' לעיל סוף פכ"ח וכן צריך להגיה כאן שאגב דברי רבנן הביא גם דברי ר"ל:

לא היה לקולו בת קול. שלא יאמרו שני קולות היו שם וזהו ולא יסף שלא היה שם שום קול אחר אלא דממה ושתיקה מכל הברואים מטעם זה עצמו:

כנס כל הכומרים. כמ"ש מלכים א' י"ח פסוק י"ט נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים ונביאי האשרה ד' מאות וכן בפסוק כ"ב ונביאי הבעל ארבע מאות וחמשים איש:

ואין קול ואין עונה ואין קשב. ואם הכוונה רק על הבעל שלא ענה היה די שיאמר ולא ענה ועוד שהרי העניה היה רק נתינת האש וכמ"ש אליהו בפסוק כ"ד אשר יענה באש הוא אלהים והיה די שיאמר ולא ענה באש וקול מאי בעי לבעל אלא ע"כ פירושו שלא היה שום קול ושום עונה ושום קשב בין כל הברואים אלא דממה בעולם כולו:

הם אומרים הבעל עננו. אף שלא יהיה המענה במקום זה רק במקום אחר יעלילו לאמר שדברי הבעל הוא ודרכו לענות במקום שרוצה הוא ולא במקום שקוראים לו כי מי יגמור בעדו וע"כ הוצרך להשתיק כל העולם כולו להוציא מלבם והדברים קל וחומר ומה אצל דורו של אליהו שכבר הוזהרו על עבודת הבעל וקבלו כבר ולא עבדוהו אלא הרשעים הוצרך להוציא מלבם ע"י שתיקת כל העולם עאכ"ו בשעת מ"ת שרצה עתה להשריש בלבם האמונה של אחדות אחר שהיו שקועים בעבודת כוכבים שהיה צריך להשתיק כל העולם להוציא מלבם:

אנכי אנכי הוא מנחמכם. בא לסיים בנחמה על שקבלו דיבור אנכי יזכו לנחמה כפולה לעתיד אמן כן יהי רצון: