פירוש מהרז״ו על שמות רבה כג:ט

נודע ה' וגו' עד על הים. וכמ"ש בפסוק הקודם טבעו גוים וגו' (הם מצרים) ברשת זו טמנו נלכדה רגלם. וטבעו פי' במים היינו בים ברשת זו טמנו וגו' וכמ"ש כי בדבר אשר זדו כמ"ש לעיל פכ"ב ס"ס א':

ר' יהושע אומר. במכילתא פסוק ויושע ובאגדת פסח איתא ר' יוסי הגלילי:

אצבע אלהים היא. במכת כינים כתוב ונדרש ע"פ מדה כ"ה שמכת כינים הוא בכלל כל המכות ויצא מן הכלל שהיה באצבע על הכלל כולו יצא. וע' לעיל פ"ה סי' י"ד מש"ש ותבין כאן. גם יתכן אע"פ שכתוב גם במכות מצרים שהיה ביד אעפ"כ לא הכירו במצרים אלא האצבע ועל הים הכירו היד:

את מוצא באיוב. שמסרו הקב"ה להשטן תחת ישראל בים כמ"ש לעיל פכ"א ס"ז. שיד אלוה שנגעה במצרים בים נגעה גם בי:

כשם שנאמר יהרוג בברד. וס"ד ושקמותם בחנמל ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים הרי ד' מכות עי' פירושם לעיל פר' י"ב ס"ד וילמדו כל המכות מברד בנין אב מדה ח' או ע"פ מדה ב"ה שיצא מן הכלל ללמוד על כולם שהיו של ד' מכות:

וכתיב חרון אפו. כמ"ש באגדת פסח לראיה ובמכילתא פסוק ויושע דעת ר' אליעזר ושם דלג המדפיס סוף דרשותיהם וסמך על מ"ש באגדת פסח שכל המכות היו בד' אלו ופי' הפסוק לדעת ר"א שבחרון אפו שלח בהם עברה. וזעם. וצרה. ומשלחת וכו'. וכאן חסר דעת ר"ע שהיה כל מכה של ה' מכות שסובר שפי' הפסוק ישלח בהם בחרונו. אפו ועברה וכו' או שחרון אפו הוא אחד. וע' בפירושי על האגדה שדעת ר"ע כמ"ש בדבר שהיה של ה' מכות כמ"ש בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן וכמפורש בזוהר פלוגתתם בפסוקי תהלים ע"ח יהרוג בברד וגו' ישלח בם חרון אפו וגו' וחיתם לדבר הסגיר ור"א דורש פסוק ישלח לפניו כמו ברד ור"ע דורשו לאחריו כמו דבר ודו"ק:

אעשה הדין. שמ"ש בפסוק בלשון יחיד הכוונה על פרעה עצמו וכמ"ש לעיל פר' כ"א סי' י"א ע' מש"ש:

הגיון סלה וכו' שירים וכו'. וכמ"ש תהלים צ"ב טוב להודות וגו' ולזמר וגו' עלי הגיון בכנור:

ישיר משה. לשון יחיד על משה בפני עצמו וישראל אח"כ בפ"ע. עי' סוטה כ"ט במשנה ובגמרא שם דף ל' ג' דעות בזה: