פירוש מהרז״ו על שמות רבה כא:ה

הה"ד יונתי. כאלו אמר ד"א מה תצעק אלי. ויונתי פי' יונה שלי ודורש ע"פ מדה י"ז שהיונה יש בה כח הפתיות ביותר וזה עושים להש"י נפתים אליו באמונה בביטול כל רצונם וכמ"ש שי"ר פסוק זה. ובמכילתא פסוק ויחרד כל העם:

נעשה ונשמע. כשכפה עליהם הר כגיגית וזהו בחגוי הסלע בסתר המדרגה וגו':

היו ישראל נושאים. ואיך נזדמן להם שכולם ישאו עיניהם בלא סיבה וידיעה מתחלה ע"כ דורש שמעת שיצאו היה בלבם שמצרים ירדפו אחריהם והיו תמיד מביטים לאחוריהם מפחדם מהם:

ופרעה הקריב. וישאו בנ"י את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם והיל"ל פרעה נוסע. או מצרים נוסעים. ועוד שמ"ש וישאו בנ"י את עיניהם משמע למעלה. ע"כ דרש שנשאו עיניהם למעלה לשמים שראו השר נוסע וע' לעיל פט"ו סי' ט"ו ועי' לקמן פר' כ"ב סי' כ"ב ד"ר פר' א' סי' כ"ב:

קל מן שמיא נפל. היל"ל נשמע ע"כ דורש שהשר נקרא קל ואצלו שייך לשון נפילה וכתוב שם לך אמרין נ"נ מלכותא עדת מנך הרי בנפילת שרו נפלה בבל:

וינער ה' את מצרים. ואח"כ כתיב וישובו המים ויכסו וגו' וזה מיותר אחר שנערם כבר ע"כ דורש שמ"ש וינער את מצרים הוא השר ואח"כ שטפו המים לכל מצרים שבאו בים ועיקר כוונת המדרש לפרש פסוק זה ומ"ש ואח"כ ונער פרעה וחילו ללמוד על פרעה בעצמו ועל כל חילו שנערם וע' לעיל פ"כ ס"ס א' מש"ש. ועי' שי"ר פסוק ברח דודי:

וכן סוסיהם. לקמן פ' כ"ג ס"ט:

ופרעה הקריב. היל"ל קרב. והקריב משמע לאחרים היינו ישראל לתשובה שעי"כ נשאו עיניהם למרום שתלו תקותם בה' ולר' אלעזר שייך מ"ש וישאו עיניהם למטה והנה מצרים כפי הנגינה. ולר' ברכיה שייך למעלה למ"ש ופרעה הקריב ע"פ מדה י"א:

ועושים לנו מה שעשינו עמהם. מרומז במ"ש מה זאת עשית לנו וגו' פי' כל מה שעשית במצרים עתה תשוב הרעה לנו:

שהרגנו בכוריהם. מרומז במ"ש המבלי אין קברים במצרים פי' כמ"ש בסדר מסעי ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ועתה הקברים יהיה לנו:

אין סגר אלא חיות. מכילתא בשלח פסוק ואמר פרעה לבני ישראל וגו' סגר עליהם המדבר וז"ל כיון שראו ישראל הים סוער הפכו פניהם למדבר והקב"ה זמן להם חיות רעות ולא היו מניחות אותם לעבור שנאמר סגר עליהם וגו' ואין סגר אלא חיה רעה וכו' כמו כאן שסגר עליהם הש"י המדבר שלא ילכו בו על ידי אריות:

מתאוה לתפלתן. וכו' עד מבקש לשמוע את קולן פעם אחרת פי' שרצון הש"י מן האדם שיהיה לבו נשבר תמיד בעת רווחה כמו בעת צרה כמ"ש לקמן פ' זו ס"ז וזה מדת צדיקים שהם תמיד רך כקנה וענוים:

כבר קדמה תפלתן. מבואר לעיל בסוף ס"א: