פירוש מהרז״ו על שמות רבה כ:יט

שעלו מזויינין. מכילתא ריש בשלח אין חמושים אלא מזויינים ואתם תעברו חמושים וכתיב שם ויעברו בני גד ובני ראובן וגו' חלוצים וגו' חלוצי צבא עכ"ל הרי שמ"ש חמושים היו חלוצי צבא עם כלי מלחמה:

שכל ישראל היו עסוקים. כמ"ש ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וגו' עי' לעיל פר' י"ח סוף ס"י ד"ר פר' ח' ס"ד ועי' לקמן פ"ו ס"ג. וע' סוטה י"ג. מכילתא ותנחומא ריש בשלח:

אמר הקב"ה. היינו ע"פ גז"ש אנו דורשים שאמר כן שלמה ברוה"ק:

יוסף היה חייב. בסוטה שם במשנה ובגמרא:

וקברת אותו. פי' עסקת בצרכי קבורתו והחושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה:

וכן אני. ע"פ מדת מנגד:

סרח בת אשר. ב"ר פצ"ד ס"ט וש"נ:

מה עשה משה. הכוונה על מ"ש במכילתא ובד"ר פר' י"א ס"ז וז"ל אמרה לו במקום הזה שמוהו. עשו לו מצרים ארון של מתכות ושקעוהו בתוך נילוס ובא ועמד על נילוס נטל צרור וזרק לתוכו וזעק ואמר יוסף יוסף הגיע השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו תן כבוד לה' אלהי ישראל ואל תעכב את גאולתן כי בגללך אנו מעוכבים ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה ואחר שכתבתי זאת מצאתי כן בהדיא בתוספתא דסוטה ושם חסר מ"ש במכילתא נטל צרור ולמדים זה מזה. ומ"ש נטל צרור וכו' וצף ארונו כמ"ש אצל אלישע הנביא כשנפל הברזל אל המים נטל עץ וזרק לתוך המים וצף הברזל וק"ו למשה רבן של כל הנביאים:

כלבים של זהב. מרומז בפסוק והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים וגו' ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וגו' ואח"כ אצא משמע שבעת שיהיה צעקה גדולה במצרים היינו בחצי הלילה אז לא יחרץ כלב לשונו לישראל. ויקשה שהרי מפורש שציוה לישראל ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר ואיך יחרץ עליהם הכלב. ועוד שהיל"ל לא יצעק כמ"ש והיתה צעקה וגו' או לא ינבח לשון ששייך על הכלב ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל מלשון חרוץ ופז וזהב כמ"ש מחרוץ ומפז חבואתה שהכלב של חרוץ לא יחרץ ויצעוק ובהכרח שנעשה בכשפים ואא"ע לישראל תנהו ענין על משה שהוא שקול כנגד כל ישראל וזהו ולכל בני ישראל (וגם מרמז על יוסף שמדתו נקרא כל) שלא יחרץ עליו הכלב והיינו בעת שהלך בלילה לבקש ארונו של יוסף. ומ"ש מ' יום כמ"ש לעיל פר' י"ט ס"ס ה':

שנאמר ויקח משה. וס"ד כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקוד יפקוד וגו' שבדברים אלו לקח את עצמותיו ובכל מקום שכתוב ויקח אצל אדם דרשו שלקחו בדברים ועי' ב"ר פר' ט"ז ס"ה וש"נ:

אנכי אכלכל אתכם. כמו שסבלת אותם כך יסבלו אותך שישאו עצמותיך במדבר מ' שנה ותכלכל אותם במצות אכילת פסח שני:

אהל שיכן באדם. ור"ד ויטוש משכן שילה וכתיב שם וימאס באהל יוסף ושילה בחלקו של יוסף וזהו מ"ש כאן ע"פ גז"ש טמאים לנפש אדם זה יוסף:

כי השבע השביע. ע"פ מדה י' ב' שבועות:

ולמה והעליתם. למה ציוה כן ודווקא בשכם:

משכם גנבו אותו. והיה ראוי שיחזירו אותו לשם בחייו עכ"פ יחזירו אותו לשם במותו וזה לכוונת תיקון החטא באותו מקום שחטאו ומ"ש משכם גנבו אותו צ"ע שהרי מפורש שהלך משם לדותן ועיין מ"ש רש"י בסוטה י"ג ועיין בד"ר פ"ח ס"ס ד' ובב"ר פרשה פ"ה ס"ג וש"נ ומבואר: