פירוש מהרז״ו על שמות רבה כ:א

ומתג לחמור. ט"ס וצ"ל מתג בלא ו':

זה פרעה הראשון. פרעה שהיה בימי אברהם ולא פרעה שבימי יוסף ולא שבימי משה. ויתכן עוד שכוונתו למ"ש בספר הישר מרקיון שמלך בחכמתו והוא הראשון שנקרא פרעה על שפרע מס ממצרים קודם שמלך ע"ש בסדר לך לך באריכות והוא לקח את שרה ולקה על ידה וההפרש שבין פרעה לאבימלך שפרעה נמשל לסוס על עזותו שלא יועיל לו מתג לבד וצריך גם שוט לעצרו. וכן פרעה באו עליו הנגעים לעצרו מן החטא ואבימלך נדמה לחמור שאין בו עזות כל כך ודי לו במתג לבד וזהו ואחשוך גם אנכי וגו':

טובים השנים. שבזכות שניהם לקה והטיב להם. עי' ב"ר פר' מ"א ס"ב:

כי עצור עצר וגו'. שזהו שהכה אותו בעצר רחם למנוע אותו שלא יחטא בדמיון המתג (אך בפרעה הרבה מיני מכות. וזה כפי הפשט וע' ב"ר מ"א שם) כלשון הכתוב ואחשוך וגו' וכמ"ש ב"ר פנ"ב ס"ז:

כי עצר עצר ה'. פסוק זה בסוף הפרשה והמדרש הקדימה לשאר הפסוקים ע"פ מדה ל"א כשאמר לו הנך מת וגו' אז הכה אותו בעצור כנ"ל וזהו לא נתתיך לנגוע אליה ע"י העצור הנ"ל:

כשר היה אבימלך. אע"פ שכבר קפץ עליה ולקחה לביתו כבש יצרו ולא קרב אליה. ולא אמרו כן על פרעה שהרי אמר אבימלך הגוי גם צדיק והקב"ה העיד עליו כי בתם לבבך ועל מעלתו זכה שדבר אתו אלהים:

ושבט לגו כסילים. כאן מרומז המכות כמ"ש במדרש תהלים ק"ה על פסוק שמו בם דברי אותותיו שהיו המכות נרשמות בגופן וכמ"ש לעיל פר' ט"ו ס"י כיון שנגעו המכות בגופו התחיל מרגיש:

ויהי בשלח פרעה. ולא פירש מה היה בשלחו שמ"ש ולאנחם ענין אחר הוא ע"כ דורש ויהי וי היה נוטריקון כנ"ל:

פרעה והמצריים. שברישא דקרא שוט לסוס ומתג לחמור בלשון יחיד שלא חטאו אלא פרעה ואבימלך אך בס"ד לגו כסילים בלשון רבים שגם המצרים חטאו:

משל אבימלך. ד"א הוא על פסוק שוט לסוס ומתג לחמור:

דפלמטור. הערוך בערך דפלמטר מלא מרגליות כלי כעין תיבה ובמוסף ערוך ארגז קטן וכפול דו שנים פלומטר ארגז:

מי נתנו לך. ובנמשל כמ"ש אשר לקחת מי נתנה לך:

מהו ויתפלל בעדך. מאחר שדבר אתו אלהים והוכיחו והזהירו וקבל תוכחתו היה לו למחול ולרפאו:

ראש המדינה. ובנמשל על אברהם שהיה אב המון גוים ופלשתים מזרע מצרים מבני חם עבדי שם ויפת. ומסר דינו מעת שלקחה לביתו:

ומתג לחמור. שייך לענין אבימלך וכאשר אמר הוי ומתג לחמור. עי' פר"א פ' ל"ו שיצחק נתן לאבימלך אמה אחת ממתג החמור שרכב עליו לאות ברית שבועה וזה מ"ש אצל דוד ויקח את מתג האמה מיד פלשתים. ושע"כ דורש מ"ש ומתג על פלשתים:

משל פרעה. פרעה השני עם מצרים:

והיו ב"א אומרים. מאחר שסבל כל כך ולא שלחה מן הסתם הדין עמו והתובע בא עליו בעלילה. אך מאחר שהחזיר לו אינו יכול לטעון כן ועל שדרך הרועה לרעות רחלים עם חזירים יחד תפס המשל בענין זה:

מי ה' אשר אשמע. וס"ד וגם את ישראל לא אשלח. וזהו אין לך בידי רחל ורחל הוא ישראל כמ"ש שה פזורה ישראל וכרחל נאלמה:

היכן מצרים שותים. אף שאין שייך בנמשל שאין הש"י צריך לשאול אמר כדרך המשל:

איני יכול להפכו. לעיל פ"ט ס"י שם איתא שהקב"ה אמר לו ודורש מדה ט"ו שתחלה כתוב הנה אנכי מכה במטה אשר בידי שמשה עצמו יכנו ואח"כ כתוב שמשה אמר לאהרן שיכנו ומפורש שאהרן הכה. והכריעו מפסוק משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו אע"פ שלא הזכיר הפסוקים זיל קרי בי רב הוא ומה שכפל הלשון הם שני נוסחאות משני מקומות:

ולא היו מוצאין. כמ"ש ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור. ולא פרט המדרש אלא המכות ששייך אל מרעה הבהמות והשאר אמר דרך כלל:

ושרף את הכל. והאש שעם הברד שרף כל המרעה:

נטל מקל וכו'. היינו מכת דבר כמ"ש לעיל פ' י"א ס"ד אמר הקב"ה אביא עליכם רועה יפה שנאמר הנה יד ה' הויה ודרך הרועה לרעות במקל כמ"ש רעה עמך בשבטך צאן מרעיתך:

נטל בנו וחבשו. אמר בלשון המשל והכוונה במ"ב שהרגו כמ"ש מבכור פרעה וגו':

וחבשו בצד בנו. כלשון המשל והכוונה שכמו שהרג בנו במצרים במ"ב כך הרגו בים:

ונער פרעה. בתורה אינו מפורש אם טבע פרעה בים רק ברמז כמ"ש מרכבות פרעה וגו' כי בא סוס פרעה וגו' לא נשאר בהם עד אחד רק מפורש בתהלים ונער פרעה וחילו וע' לקמן ס' ס ד'. ועי' במכילתא פסוק וינער ה' את מצרים ובפר"א פרק מ"ח חולקים ע"ז שסוברים שלא מת בים:

שעמד בדבריו. ואחר שסבל כל כך הדין עמו ובעלילה רוצה להרגו שהרי גם אחר ששלחם רוצה ג"כ להרגו:

את השחין. עי' לעיל פר' י"א ס"ו וסוף פ"י. ואף שכל המכות היו נרשמות בגופן כדלעיל בריש הסי' עכ"ז כל המכות עיקרן חוץ לגוף רק שחין עיקרו בגוף:

הרי מכה רעה. וכמ"ש ולא יכלו החרטומים לעמוד וגו' מפני השחין. ודורש גז"ש מאיוב שיסורי איוב היה שחין כמ"ש ויכהו בשחין רע וגו':