פירוש מהרז״ו על שמות רבה ב:ד

ומשה היה. מיותר לדרשה שעל דבר שהיה מתוקן מכבר עתה נהיה ע' ב"ר פ"ל ס"ג ובמדרש אסתר פסוק איש יהודי באריכות וז"ל התנחומא כאן סימן י"ז הרבה נתיחדו עד שלא באו לעולם המות מתוקן היה שיבא לעולם שנאמר וחושך על פני תהום זה מלאך המות וכו'. ולא הביא המות אלא ע"י הנחש שהיה מתוקן שנאמר והנחש היה וכן מאריך אצל כל אלו שחושב כאן עד עתידין היו ישראל להגאל ממצרים והיה משה מתוקן להם שנאמר ומשה היה רועה:

מתוקנת היתה המיתה. בב"ר פ"ל שם הגי' הן האדם היה מתוקן למיתה וכן הוא במדרש אסתר שם:

מתוקן לגאולה. שם בב"ר הגי' מתוקן לנס:

ויוסף היה. בריש שמות ויוסף היה במצרים ומה שלא הביא פסוק הקודם לזה יוסף בן י"ד שנה היה רועה על שמפסיק:

מן המדבר. תנחומא כאן ושי"ר פסוק זה וכי כל המדבר בעמק שאמר מי זאת עולה ע"כ דורש מלשון עלית מעלה על ישראל:

אתה עתיד לעלות. כמ"ש ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה אעלה אתכם מעני מצרים המעלך מארץ מצרים והמדרש דורש מ"ש עולה היינו ממצרים ע"פ מדה י"ז וא"כ מהו מן המדבר ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל א"ת המדבר אלא הדיבור שעליתם מן הדיבור לאברהם וכמ"ש תהלים ק"ה כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוצא עמו וכו' וכמ"ש בס"ד של זאת עולה מקוטרת מור זה אברהם בשי"ר שם:

ומדברך נאוה. ובר"ד כחוט השני שפתותיך ומדברך מלשון דיבור וזהו וינהג את הצאן אחר המדבר שבזכות הדיבור לאברהם נהג צאן ישראל כמ"ש לקמן פכ"ד ס"ד:

ואמר ר' לוי. צ"ל אמר ר' לוי בלא ו' ודורש אחר המדבר שהיה צ"ל במדבר ומאי אחר ומרומז ע"פ מדה ל"א מדבר אחר לרמוז מדבר לעתיד וע' במ"ר פי"ט סי' י"ג:

עתיד להחריב כרכים. פי' של מצרים ומדין ושל סיחון ועוג:

הנה אחרית מדבר. וזהו אחר המדבר גז"ש:

ד"א וינהג. לשון התנחומא כאן:

הקרוים צאן. כמ"ש ואתנה צאני צאן מרעיתי וכמ"ש ואנתנו עמך וצאן מרעיתך:

וכן כשתבע משה. ולשון התנחומא שאמר לו הקב"ה לך בשליחותי וא"ל משה הגידה לי וכצ"ל כאן אמר לו להקב"ה הגידה לי ואף שם בשרו שעתידין הצאן למות במדבר כדלקמן וכן הוא בשי"ר פסוק הגידה ולקמן פ"ג ס"ד בתיקון וכאן חסר ובשיבוש:

אם לא ידעת. הוקשה לו מ"ש אם לא תדעי איזה תשובה הוא על מ"ש הגידה וא"כ השאלה במקומה ע"כ דורש ע"פ מדה ט' וממעל אם לא ידעת מהעבר תדעי לך מן העתיד אם אין לך ליקח ראיה מן העבר איך אפרנס את כל ישראל תדע ממה שאעשה בעתיד מן החררה שהוציאו ישראל ממצרים אכלו שלשים יום תדע איך אפרנסם כמ"ש בהדיא לקמן פ"ג ס"ד:

הצאן והגדיים. הצאן הם הדור שיצאו ממצרים הם הזקנים והגדיים הם הדור שנולדו במדבר ושניהם אתה רועה אלא שהזקנים ימותו במדבר ותראה עקיבם וסופם וזהו צאי לך בעקבי הצאן אך הגדיים תרעה:

שלא ימותו. על משכנות הרועים ובתנחומא מסיים לפיכך וינהג את הצאן אחר המדבר:

הרועים בארץ סיחון ועוג. בשי"ר שם הגי' על משכנות הרועים הרעים והקשים זה סיחון ועוג. ומצאתי בזוהר בלק בדפוס אמשטרדם דף קצ"ח הרעים חסר ו' אינון בישין אינון מלכי אמורין דנטלי ישראל ארעיהון לרעי' מקניהון:

ה' שמות. לקמן פנ"א ס"ח ג' שמות ובמ"ר פ"א ס"ח ו' שמות עשו"ש. ושם במ"ר חושב הר חמד ועי' ב"ר ריש פצ"ט דבזה פליגי ר"ע וריה"ג ע"ש בביאורי וכאן כר"ע ע"כ לא חשב אותן כאן:

הר אלהים הר בשן הר גבנונים. הוא בתהלים ס"ח עד זה סיני ובתורה נקרא הר אלהים חורבה עי' שבת פ"ט ושם בא"א ומ"ש כאן על הר סיני שם בגמרא באריכות:

נקי כגבינה. שהגבינה נעשה מחלב שאין בו פסולת כמ"ש בשי"ר כשחושב מעלת החלב כך ישראל בסיני כמ"ש בשי"ר פסוק כולך יפה רעיתי ומום אין בך שנתרפאו כולם ממומם וכל זה ע"פ ממעל ודרך קצרה ומדה י"ז: