פירוש מהרז״ו על שמות רבה טו:יב

לי ולכם. על שכתוב ב"פ לכם ושניהם מיותרים ודורש נוטריקון. וע' לקמן ריש פ' כ"ד וש"נ וע' מכילתא פסוק ויהי בעצם:

שאני רואה דם. דורש מ"ש בפסוק י"ג פעם ג' והיה הדם לכם שאני רואה ונחת רוח לפני בראיה זו כמ"ש הרואה אתה שובה העיר. רואה אני דברי אדמון:

שמחתכם שלמה. כל ישראל באין הפרש בין עשיר ועני ע"כ העשירים מחויבים לזכות העניים שישמחו גם הם שיתנו להם פסחים וכמ"ש בד"ה בחזקיהו ויאשיהו:

שה בשביל. כדלעיל סי' י"א שבו נעקד:

זכר. כפי הפשט והמפורש על בכור זכר ולא נקבה כך הפסח זכר. וע' לקמן פ' י"ח ס"ג וצ"ע:

הורג האדם וכו'. פי' בכור אדם וכו' ומ"ש השבי והשפחה בסדר זה בנבואת משה לפרעה כתוב עד בכור השפחה. ובמעשה כתוב וה' הכה וגו' עד בכור השבי. ומ"ש מכל מקום פי' בין כבשים ובין עזים והדמיון צ"ע:

שמחה גדולה. אצ"ל שמירה גדולה וכן מצאתי בדפוס אחד נ"א שמירה גדולה:

פוסח ומגין. כמ"ש בפסוק י"ג ופסחתי עליכם. ולא יהיה בכם נגף היינו שיהיה מגין מהמשחיתים:

ויהיו זהירים בו. שלא יבא לידי נותר שאינו נאכל אלא עד חצות:

בשביל אברהם. שהיה ראוי להיות צלוי באש וניצל:

בשביל שרה. שאמר לה אברהם לושי ועשי עוגות הוא לחם ולא הביא לפניהם לחם כי נטמאת העיסה כמ"ש ב"ר פ' מ"ח סי' י"ב ועל נס זה אחר שחדל להיות לה אורח השיגה עתה האורח צוה על המצות:

מרורים. שני מרורים של יעקב ושל בניו וכן הוא ביד"מ:

אלוגין שלכם לאחר. כן וכו'. כך בדפוסים אחרים. ואלוגין פי' במ"ע בלשון רומי ספר זכרון אשר בו ישובח ויגונה וגם ספר עדות. ומ"ש לאחר כמ"ש לעיל פ' זו ס"ס י"א:

שהעברה. שלא היו ראוים לנס רק שהעביר הדין מהם למצרים. ומ"ש בדם פסח וגם דם מילה מרומז בפסוק זה במ"ש שני פעמים דם וע' לקמן פ' י"ט ס"ה באריכות ועפ"י מדה י"ז דורש כאן מדה י':

ויהי ה' משגב לדך. כמ"ש ב"ר פ"נ ס"ג. ובמדרש תהלים ט'. וע"ז אמר ויהי ה' משגב לדך שהציל בכורי ישראל וכמ"ש עוד במ"ת שם: