פירוש מהרז״ו על שמות רבה יד:ב

ישת חושך. תנחומא כאן כל הענין סי"ב וז"ל המדרש תהלים י"ח ישת חושך סתרו מהיכן היה החושך על מצרים מן החושך שבסתרו ופי' שבמצרים ישת חושך היה חושך של סתרו וע"כ כתוב נטה ידך על השמים וכמ"ש יושב בסתר עליון. שע"פ מדת ממעל ודרך קצרה כאלו כתוב ישת חושך מחושך מסתרו:

ארץ עיפתה. ובפסוק הקודם בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חושך. ארץ עיפתה כמו אופל וגו'. אל ארץ חושך הוא הגיהנם והשאול והצלמות. ומ"ש ארץ עיפתה הוא מצרים שהיה שם החושך כמו בגיהנם. ומ"ש עיפתה פי' אל כופל החושך בתורה כנ"ל סי"א ובסי"ג. כפול ת"א עיף. ויותר נראה שמ"ש אל ארץ חושך שאיוב היה דר במצרים כמ"ש לעיל פר' י"ב סי"ב וזה מ"ש בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חושך שכבר היה שם ולא ישוב שם וקראה ארץ חושך על שם מכות החושך מחושך של צלמות ולא סדרים:

אור שלה. פי' שכל הצלחתה וחכמתה הכל מתוך החושך שהיה במחשך מעשיהם ע"י כישוף. ומלאכי חבלה ושדים ולהט כמ"ש לעיל פ"ט סי' י"ד וע' ב"ר סוף פ' כ"א שהם מהגיהנם. על כן החושך נכון ומתוקן להם:

הובלתי כתיב. הובלתי רשעים לגיהנם כ"ה בב"ר ריש פ' ל"ג ויק"ר ריש פר' כ"ז במ"ר ריש פ"א: