פירוש מהרז״ו על שמות רבה יג:א

כובד אבן. עיקר השייך כאן הוא הדרשה השניה ואגב שהביא הפסוק דורשו:

שאל אבנימוס. הוא הקדמה להראות איך בריאת הארץ אין זה יגיעה לפניו כו'. ע' ענין אבנימוס ב"ר פ' ס"ה סי"כ ומ"ש רבותינו הוא ר"מ ודורו וכמ"ש רות רבה פסוק אשה לבית אמה:

נטל הקב"ה עפר. עי' ב"ר פ"א ס"ו ושם פירשתי מאמר זה:

וברור הדבר. פי' שע"י הפסוקים שמביא ודומיהם יתבאר מה שמפרש והולך:

מהו כובד אבן. באיזה אבן מדבר וכן ונטל החול כמה חול ולא בא לסתום וכו' ע"כ דורש על אבנים היותר גדולים שבעולם כהרים שבמדינות אזי"ע שהם כולם של אבן וכמ"ש שמונים אלף חוצב בהר. וכן נטל החול על חול היותר גדול הוא חול שנושא וסובל הים. שהם מפליאים ומתמיהים את האדם וכמ"ש בריש פרק הרואה שמברכים עליהם עושה מעשה בראשית. ודורש מדה ט' ע"פ מדה י"ז כובד אבן ונטל החול אינו כבד כמ"ש לא יעף ולא יגע ומי כבד עליו כו' כעס אויל כמ"ש הוגעתם ה' וגו' עי' לקמן פר' ל' ס"ס י"ח:

ד"א כובד אבן. המדרש שינה לשון הפסוק אלא שהמובן אחד ויותר נראה שצריך להגיה כי הנוגע בכם נוגע וכו':

עיני כתיב. משמע שהקרי עינו וכתיב עיני. ולא נראה ונשמע כן בספרים שלנו ונראה דכאן בשיבוש וצ"ל כמ"ש במכילתא בשלח פסוק וברוב גאונך הובא בילקוט כנוגע בבבת עינו ר"י אומר בבבת עין אינו אומר. אלא בבת עינו כתיב כביכול כלפי מעלה אלא שכינה הכתוב ע"ש שהביא הרבה פסוקים בדומה לזה שכנה הכתוב. והכתיב והקרי הוא עינו והכוונה עיני אלא בעבור כבוד הש"י כינה הדבר כלפי האדם. אך בתנחומא פסוק הנ"ל נוספו דברים מפליאים. והעיקר כגירסת המכילתא והילקוט וע' לקמן פ"ל סי' ט"ו כבבת עינו אלא הסופרים והחכמים שתיקנו הסייג הזה וכן הכוונה כאן:

ועמדו והכעיסו. במצרים כמפורש באריכות ביחזקאל כ' פסוק ח' ט' וכמ"ש לעיל סוף פ"א ובקש לכלותם כמ"ש שם ואומר לכלות אפי בם בתוך ארץ מצרים ואעש למען שמי וגו' אשר המה בתוכם היינו פרעה ועמו. הוי וכעס אויל על הש"י כבד וכמ"ש לעיל פ"ט ריש סי"ח כבד לב פרעה כועס הוא ולקמן פר' זו סי"ג כי אני הכבדתי את לבו שיהיה כועס שבשביל כעס אויל עשיתי יותר ממה שעשיתי בשביל כובד אבן ונטל החול ע"פ מדה י"ז:

אפאיהם. תיבה קשה במשמעותיה ודורש הנוטריקון וכמ"ש רואיו יאמרו איו שאינו וכוונתו למ"ש בפסוק יחזקאל הנ"ל ואומר לכלות אפי בם וזהו אמרתי אפאיהם. לולי כעס כמ"ש שם ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני וגו' דוק בפסוקים: