פירוש מהרז״ו על שמות רבה יב:ז

בתחום העיר. כמו שדרשו את בשרו את הטפל לבשרו וכן כאן את העיר הטפל לעיר וכמ"ש המה יצאו את העיר לא הרחיקו:

תלאו ברפיון. עי' מ"כ תנחומא כאן ס"ס ט"ז ב"ר סוף פ' כ"ב ופ' צ"ח ס"ס ד' ולקמן פ' ל"א סי' י"ז:

בימי יהושע וכו' בימי נוג. כמ"ש לעיל פ' זו סי"ב. וביחזקאל נקראו אבני אלגביש ודרשו ברכות דף נ"ד עמדו על גב איש זה משה וירדו ע"ג איש זה יהושע. והענין בקיצור כמ"ש תנחומא בא ס"ס ד'. ילקוט וארא פסוק הנה יוצא המימה לעיל סוף פ"ט שדורשים פסוק כאשר שמע למצרים שמרומז במדרש לעיל סוף פ"ט בקיצור שכנגד מכת ברד במצרים יהיה לעתיד אצל גוג אבני האלגביש. כמ"ש תד"א ריש פרק ויק"ר פ' כ"ז ס"ס י' על פסוק של זכריה י"ד שעל גוג כתוב ויצא ה' ונלחם וגו' כיום הלחמו ביום קרב היינו מלחמת יהושע. וזהו מ"ש אשר החשכתי לעת צר ליום קרב בימי יהושע ובימי גוג ומ"ש כיום הלחמו בא ללמד מיהושע על יום גוג ונמצא למד שהיה אבני אלגביש דוק והתבונן. עי' בספרי מדרש תנאים בליקוטים חדוש ט' ביותר ביאור. וחותם בתנחומא והקולות היו תלוים עד מ"ש וה' השמיע את מחנה ארם קול וגו':

כך הם הרשעים. עי' לעיל פ"י סי"ו ותנחומא כאן:

כען אנא נ"נ. צ"ע שפסוק זה אמר נ"נ כשחזר למלכותו. ואצל פרעה כשנפטר מן הצרה לבד קורא אותה רווחה ונ"נ שנתוסף לו גדולה קורא אותה צרה. אך הענין שהוקשה לחז"ל שאיך אמר על זה די כל מעבדוהי קשוט וכל ארחתיה דין שזהו צידוק דין על צרה והיל"ל זה כשהיה עדיין במדבר אצל מ"ש ולא איתי מן וגו' ועוד איך אמר ודי מהלכין וגו' דכאן היל"ל די מהלכים בשפלה יכול להגבהה ע"כ דרשו שפסוק על כן אנא נ"נ מקומו למעלה כשהיה עדיין בצרה ע"פ מדה ל"א דשם מקומו הראוי לו כשהיה עדיין במדבר במקום החיות שאמר שבחת והדרת שבחת מ"ש כאן אנא משבח. והדרת מ"ש כאן ומהדר ע"פ מדות כלל ופרט או מדת ממעל וכאן מקום מ"ש לעיל פסוק ל"א די שלטניה שלטן עלם וגו' כמ"ש בתחלת הענין פסוק ל"ג ובמה דפתח סיים. וראיה לדבר מב"ר פ' פ"ה בסי' ב' לסמוך הפסק מלכות בלשצר להפסק מלכות נ"נ וכפי מה שכתוב כאן הוא החזרת מלכות נ"נ אלא שדורש שפסוק זה נאמר אצל הצרה ונכתב כאן לדרוש סמוכין. התבונן בפסוקים: