פירוש מהרז״ו על שמות רבה א:לד

בימים הרבים. הוקשה לו מ"ש בימים הרבים ההם וימת וכו' וכי בימים רבים מת ועוד איך גרם במיתתו מ"ש ויאנחו וכו' יותר מאשר מקודם ע"כ דורש מ"ש ימים רבים על הצער של שחיטת הבנים שנתחדש ע"י וימת שנצטרע וכמ"ש בספר הישר:

בשנת מות המלך עוזיהו. כמ"ש בתרגום יונתן שם ובתנחומא סדר צו סי' י"ג. ודורש כאן שהרי פסוק זה הוא תחלת הספר כמ"ש מכילתא בשלח פסוק אמר אויב. ובמדרש קהלת פסוק אני קהלת הייתי מלך. וכתיב חזון ישעיה בימי עוזיה. ואם נאמר שמ"ש בשנת מות כפשוטו אחר שמת אם כן לא נתנבא בימיו. והם בכ"מ ע"כ בהכרח לדרוש ולהכריע שמצורע חשוב כמת כמ"ש אל נא תהי כמת:

אלא לשון קינה. וקינה שייך במתים כמ"ש זעק והילל בן אדם וכו' ובפסוק הקודם לתת אותה (החרב) ביד הורג וכן שועתם ונאקתם ע"פ גז"ש על המתים:

מעיר מתים ינאקו. וס"ד ונפש חללים תשוע שהאנקה ג"כ על החללים. וגזירה זו אינה בכלל הד' גזירות שהד' גזירות כולן מפורשות בקרא וכמ"ש לעיל פ' זו ריש סי' י"ב:

אלא בזכות אבות. שועתם ונאקתם הועיל להם שיזכור להם ברית אבות לגאולה. ומ"ש שרשעים היו כמ"ש בסל"ו מרומז לעיל ס"ס ל' וגם הועיל להם שיתרפא מצרעתו: