פירוש מהרז״ו על שמות רבה א:לב

דרך אבות. יצחק ויעקב וזה לסימן טוב כמו המקור והמעין הנמשך ואינו פוסק כך ימשוך זרעו ולא יפסוק וכמו שמשחו את שלמה על גיחון לסימן זה:

ויצחק בא. וס"ד וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק:

ועוד שנזדווגה. פי' אם תאמר שאין מכאן ראיה שהרי כשראה את רבקה לא היו אצל באר אלא שבא לבדו מהבאר הרי אליעזר השיג את רבקה אצל הבאר בשביל יצחק:

יעקב והנה באר. וכל הענין עד והנה רחל באה וגו'. ובזוהר מאריך בזה:

שונא עובד גלולים. ובתנחומא ביתר באור וז"ל כל שבחו של אותו צדיק להיות הולך אצל עובד כוכבים אלא יתרו כומר היה לעבודת כוכבים ולעולם עבודת כוכבים בסורה על עובדיה וכו' עי"ש וע' מ"כ וביסר:

ותבאנה ותדלנה. ואח"כ כתיב ויבואו הרועים ויגרשום. שאחר שרחקוהו היו מקדימות לבא קודם שיבאו הרועים שיוכלו להשקות מעט מקודם שיבואו והשאר אחר שילכו ועל כן היו תמיד מאחרות לבא לביתם. וכמ"ש יתרו מדוע מהרתם בא היום:

ויגרשום. היל"ל וידיחום ויהדפום אלא רומז על גרושי אשה כמ"ש ואשה גרושה מאישה ופי' שהסכימו שלא ישאו נשים מהם:

ויגרש את האדם. ע' ב"ר פכ"א ס"ח פלוגתא דר"י ור"ל ויתכן גם כאן דלר"י כאשת כהן שלא ישאו מהן לעולם ולר"ל על איזה זמן ועי' בריש תד"א:

שישב עליהי בדין. שמ"ש ויקם מיותר שהיל"ל ויושיען משה אלא לדרוש שתחלה ישב וכמ"ש וישב על הבאר וכמ"ש ב"ר פ"נ ס"ג ולוט ישב עי' מש"ש ותבין כאן וכשהסכים על הדין קם והושיע אותן ולענין הישועה שייך הקימה כמ"ש קומה ה' הושיעני:

ויצילן לא נאמר. וכמ"ש אח"כ איש מצרי הצילנו שלפי הפשט יקשה שלא עשו רק מה שגרשום שלא ישקו הצאן ואיזה ישועה היו צריכים ואיזה הצלה אלא להשקות הצאן אלא שע"פ גז"ש אנו יודעים מתיבת ויושיען איזה ישועה היו צריכין:

ריע לאל. ע"ד שאמרו חז"ל שהדן דין אמת נעשה שותף להקב"ה ויתרו תיקן שופטים בישראל אנשי אמת:

ליתן רגליו במים. כמ"ש ברכות (דף ל"ג) ברש"י:

איש מצרי שהרג. וכמ"ש איש מצרי מכה איש עברי וגו':

דליה אחת דלה. שכתוב דלה דלה לנו וישק את הצאן ע"פ מדה י' שני דליות אחת לצאן ואחת להבנות עצמן וע"פ מדה ל"א כאלו כתוב וגם דלה וישק את הצאן ודלה לנו שהשליכון הרועים למים והעלן עם הדלי:

והבאר מתברכת בשבילו. לשון התנחומא שהבאר מכרת אדוניה וכמ"ש פר"א פרק ל"ה ר"ע אומר כ"מ שהיו אבותינו הולכים היתה הבאר מהלכת לפניהם וכו' ע"ש עוד. והיינו הבאר שנברא בה"ש והיא בארה של מרים במדבר ועתידה לצאת מירושלים וזהו מכרת אדוניה ראשי דורות ישראל:

עזבתן את האיש. קראן לו ויאכל לחם לפי הפשט שיסעוד אצלו וע"פ מדה ט' כאלו מפורש ויקראו לו ויאכל לחם ומ"ש ויואל משה לשבת את האיש ע"פ מדה הנ"ל כאלו מפורש ויבקש מאתו שישב אתו ויואל משה וכו' אך חז"ל דורשים שיתישב הפסוק גם כפי מה שכתוב קראן לו ויאכל לחם על נשיאת בתו ועל זה אמר ויואל משה לשבת את האיש ויתן לו את צפורה בתו לאשה וזהו מ"ש חז"ל הפך בה והפך בה ודו"ק:

כי אם הלחם. עי' ב"ר פ"ע ס"ה ומש"ש וכמ"ש נתן הנביא לדוד מפתו תאכל וגו'. ובתנחומא וכן הוא אומר ולחם סתרים ינעם. וכה"א עד ככר לחם. (ויתכן פי' שעל האשה נקראת לחם ע"כ מדה כנגד מדה עד ככר לחם ודו"ק):

שטהרה הבית כצפור. שמלקט כל פירור אפילו קטן מאד עד שנשאר המקום נקי וגי' הילקוט בשם מדרש אבכיר מיד יצתה צפורה כצפור והביאתו וי"א שטהרה כל בית אביה בדם הצפור עכ"ל. (וע' מ"כ שכוון לשני פירושים אלו). והכוונה בפי' הב' כמו שמטהרים בית מצורע והמצורע בדם צפור כך טיהרה בית אביה מכל טומאה ועבודת כוכבים ומ"ש לבן לאליעזר ואנכי פניתי הבית וע' ב"ר פ"ס ס"ס ז':