פירוש מהרז״ו על שמות רבה א:כט

וירא כי אין איש. והלא המכה והמוכה בוודאי היו שם על כן דורש על המכה שלא נחשב עוד לאיש חי:

שיקנא להקב"ה. כמ"ש ישעיה נ"ט ט"ז וירא כי אין איש וגו' שפי' לקנא להקב"ה ודורש גז"ש. ע"כ במקום שאין אנשים השתדל להיות איש וא"כ היו שם הרבה מישראל:

עומדת הימנו. וזהו כי אין איש חשוב מזרעו שיהיה ראוי שבזכותו ירוחם ויחיה ע"ד שאמרו ב"ק ל"ח שלכך כתוב אל תצר את מואב על שרות עתידה לצאת מהם:

שראה משה כך. חוזר לתחלת דבריו שראה מה עשה לו בבית ובשדה ובא לפרש סירוס אחר על מ"ש וירא כי אין איש:

נמלך במלאכים. כמ"ש מלכים א' כ"ב כ'. ויאמר זה בכה וזה אומר בכה ובפסוק הקודם וכל צבא השמים עומד עליו וגו'. אחר זמן רב מצאתי כן בילקוט בשם מדרש אבכיר וז"ל ד"א למלאכים המקיפים אותו שאל שנאמר זה בכה וזה אומר בכה:

הכהו באגרוף. כמ"ש ולהכות באגרוף רשע כן הוא בויק"ר פל"ב ס"ד. ומ"ד במגריפה של טיט הדבר למוד מענינו שעמדו במקום עבודתם בטיט ולבנים:

הלהרגני אתה אומר. כאשר הרגת את המצרי. הרי המצרי בא ללמד ונמצא המצרי למד ממנו כמ"ש אתה אומר שבאמירה הרגו מדה י"ב ועיין לקמן פר' זו ס"ל ועי' פר"א פמ"ח:

ויטמנהו בחול. היל"ל ויקברהו ומה לנו לידע אם בחול ואם בעפר בארץ. ע"כ דורש שטמן סוד זה בין ישראל שנדמו לחול כמ"ש בראשית כ"ב י"ז וכחול וגו' ועי' במ"ר פ"ב בסי"ב:

זה דתן ואבירם. פר"א פמ"ח הנ"ל לקמן פ"ה ס"ד ד"ר פ"ב סכ"ט תד"א פרק י"ח קרוב לסופו כל הענין עד שכל מה שאתה יכול לתלות ברשעים תלה עכ"ל וזה כלל גדול בתורה וע' לקמן פכ"ה ס"י ופ"ל ס"י:

נצים על שם סופן. כמ"ש במדבר כ"ו דתן ואבירם קרואי העדה אשר הצו וגו' בהצותם וגו' ודורש גז"ש משם גם דורש נצים בהווה שתמיד הם נצים. ובתנחומא מסיים כאן הוא דתן ואבירם הם שעמדו ברשעתם מתחלתם ועד סופם. ובילקוט בשם מדרש אבכיר מפיק לה מדכתיב הלהרגני אתה אומר נתנבא על עצמו שבאמירה הוא מבליען. ואם בריאה יברא ה':

זה את זה. גז"ש כאן נצים ושם ינצו מה שם מריבה של מיתה אף כאן של מיתה. עי' סנהדרין ע"ד ילקוט משפטים ולקמן פ"ל סי' י"ז וע' במ"ר פי"ח סי' י"ב שסובר דכאן לא היו דתן ואבירם ומדרשים חלוקים הם: