פירוש מהרז״ו על שמות רבה א:כ

ותהר האשה ותלד. לשון הגמרא והא הות מיעברא תלתא ירחא מעיקרא וכדלעיל סי"ג. והפשטנים הקשו על נס זה שא"כ היה נס זה גדול מנס שהיה אצל שרה שהיתה בת תשעים שנה והיה ראוי להיות נס זה מפורש בתורה יותר מנס שרה אך הענין האמתי בזה שעיקר הנס היה אצל שרה. שאצל האבות והאמהות חידש הקב"ה נסים ונפלאות לסימן לכל הנסים שיעשה לבניהם. ואצל האבות היה כבריאה חדשה ושינהג כן תמיד אצל הבנים מי שיזכה וע"כ לא פירש נס זה רק אצל שרה:

פתקה של חוה. לשון משנה בשבת אף מקבלי פתקין ופי' חוק וגזירה. ופתקה של חוה הוא מ"ש בעצב תלדי בנים ודורש מדה כ"ה ללמד על אחרים שכל הנשים בכלל קללת חוה ויוכבד יצתה מכלל זה במ"ש ותהר ותלד לא על עצמה יצאה אלא ללמד גם על צדקניות אחרות שלא יתכן לומר שיצאה ללמד על הכלל כולו והלא אנו רואים שאינו כן כי בהכרח לקיים קללת חוה אלא כנ"ל ויתכן שזהו ההבדל בין מ"ש במדה כ"ה ללמד על אחרים ולא על הכלל כולו ובין מ"ש בי"ג מדות על הכלל כולו ודו"ק בזה:

טוביה שמו. בסוטה י"ב הגי' ר' יהודה אומר טוביה שמו ר"נ אומר הגון לנביאות (וכמ"ש ד"ר פי"א סי' י"ג שהתנבא כשהיה בן ג' חדשים) כי יקשה שמצינו אצל האבות והשבטים שנקראו בשם ביום הולדם וכאן לא פורש שמו ע"כ דרשו שמרומז במ"ש כי טוב הוא ור"מ סובר שנקרא שמו טוב כמ"ש בפר"א פרק מ"ח רש"א טוב קראו אותו ור"י סובר טוביה נוטריקון טוב יה. ור"נ בא לפרש דברי ר"נ על שהיה הגון לנביאות נקרא טוב ליה וכמ"ש אצל שלמה שנתן הנביא קרא שמו ידידיה בעבור ה'. ודעת אחרים על שנולד בשלמותו ולא הוצרך לתיקון וכמ"ש אצל הבריאה כי טוב וכמ"ש ד"ר פי"א סי"א:

הבית כולו אורה. כמ"ש בזהר פסוק האור כי טוב ויהיב יתיה למשה ואשתמיש ביה תלתא ירחין דאשתארי מעיבורא דיליה ודורש שם מפסוק מה רב טובך אשר צפנת וכאן כתיב כי טוב הוא ותצפנהו ע"ש באריכות. וכמ"ש ב"ר פ"ד ס"ו ע"ש וע' ויק"ר פ"א ס"ג:

הצפינו למה. לשון הגמרא אמאי תצפנו ותזיל:

אחזו לנו שועלים. תד"א פ"ז. לקמן ריש פכ"ב. שיר פסוק זה. ומצרים נקראו שועלים ע' לעיל פ' זו ס"ט והשועלים גדולים אחזו לנו שועלים קטנים והם בניהם שעי"כ מחבלים כרם ה' ע' במקומות הנ"ל ורש"י בגמרא: