פירוש מהרז״ו על שמות רבה א:יד

שלא יתבע. כמ"ש ה' לנח שופך דם האדם באדם דמו ישפך. ומ"ש ויפרע מהן עי' מ"כ:

נפנה בו. צ"ל נבנה בו. ודורש אבנים מלשון בנין ע"פ מדת ממעל:

קשים כאבנים. ואמר להן לסימן שכאשר יתקשו אברים כאבנים אז עת הלידה וישמרו להרוג הבנים:

א"ר חנן. בסוטה י"א הגירסא אמר ר' חנן סימן גדול מסר להם אשה בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים. ואית דאמר כדכתיב וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים מה יוצר זה וכו' וכאן בשיבוש:

המיתן אותו. וס"ד ואם בת היא וחיה משמע מעצמה עי' לקמן ס"ס י"ח (ועי' רש"י בגמרא שם שהרגיש שדבריו אינם כדברי המדרש וע"כ הראה מקום לנדה ל"א וצ"ע ודו"ק):

וכשהוא פניו למעלה היא נקבה וולד הוא לשון זכר:

שרי צוען וגו'. וכ"ד חכמי יועצי פרעה עצה נבערה ולא פי' איזה עצה נבערה. וע"כ דורש ע"פ מדה י"ז על העבר כמפורש בתורה ועיין לקמן פר' ה' סוף סימן י"ד: