פירוש מהרז״ו על שמות רבה א:יב

ד' גזירות. מפסוק ט' עד פסוק ט"ו גזירה א' של עבודת פרך ומפסוק ט"ו עד פסוק כ"ב גזירה ב' להרוג הזכרים ע"י המילדות ומבואר בסימן הסמיך ופסוק כ"ב ויצו פרעה. גזירה ג' להשליך הבנים ליאור ומבואר בסי' י"ח. ובסוף סדר שמות ויצו פרעה. גזירה ד' שלא לתת תבן וכמ"ש לקמן פ"ה ר"ס י"ח זו גזירה רביעית ועי' לקמן ספ"ו וריש פ' כ"ו ושם מפורשים ג' גזירות הראשונות:

והנוגשים אצים. כלו מעשיכם וגו' כאשר בהיות התבן ומה בא ללמד במ"ש כאשר בהיות התבן והרי זה בא ללמד ונמצא למד שבהיות התבן היו ג"כ אומרים כלו מעשיכם מדה י"ב:

והרבה ארבה. וס"ד את זרעך ככוכבי השמים:

וכאשר יענו אותו. היינו מהעונה כמ"ש אם תענה את בנותי כפי' רש"י שם כמ"ש וירא את ענינו זו פרישות ד"א:

דרש ר' עקיבא. בסוטה י"א הגי' ר' עוירא. ונ"ב ס"א רבי עקיבא ועי' פר"א פרק מ"ב מאמר רבי שילא בא"א:

ומוליכות אצל בעליהן. כי מחמת שהיו משוקעים בצרתם בעבודתם לא היו פונים כלל לנשותיהם ע"כ תחלה היו מרחיצות וסכות אותן ואח"כ מאכילות ומשקות ומקרבים לבבם לפנות אליהם. ובגמרא הגי' ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אצל בעליהן. וכאן בשיבוש ובגמרא בגי' מתוקנת:

בין שפתים. בין מצרי השדות מקומות צנועים מצר גבולי השדה גבוהה מכאן וחבירו מכאן וחריץ באמצע לשון רש"י בגמרא. אך אמיתת כוונת הגמרא והמדרש לדרוש שפתים על שפיתת הקדרות ג"כ כדלקמן:

כנפי יונה. שנאמר יונתי תמתי רש"י. ובמכילתא סדר בא פסוק וישא העם את בצקו כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים. ואברותיה בירקרק חרוץ ביזת הים תורי זהב נעשה לך ביזת הים עם נקודת הכסף ביזת מצרים. וכן הוא בשי"ר פסוק תורי זהב:

זמן מולדיהם. שתלדנה וולדותיהן:

תחת התפוח. וס"ד שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך הרי דשם היו מולידים והיינו בהכרח במצרים דשם היו צריכין לכך כמ"ש לקמן ריש פכ"ב ע"ש ומסיים לקמן פכ"ג ס"ח שהיו אומרות רבש"ע עשינו את שלנו עשה את שלך:

שולח מלאך. עיין לקמן פ' כ"ג שם הגי' מיד הקדוש ברוך הוא יורד בכבודו וכו' ומנקה וכו' וכמ"ש ביחזקאל ט"ו ותושלכי על פני השדה בגועל נפשך ביום הולדת אותך ואעבור עליך וגו' כל הענין מפורש כדברי המדרש. ואעבור פי' הקדוש ברוך הוא בעצמו כ"י:

ומנקט להם. נותן ביד התינוק לאחוז שני עגולין. ובגמרא וילקוט הגירסא ומלקט להם היה מלקט מאבני השדה וזהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור וכמו שכתוב בפסוקים הקודמים. ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו וגו' ויניקהו וגו' בעת שצריכים יניקה והיינו התינוקות וזהו מ"ש ביחזקאל שם שמן וסולת ודבש אכלת:

חרשו חורשים. כמ"ש בפסוק הקודם רבת צררוני מנעורי כו' היינו במצרים שהם ימי נעורי ישראל כמ"ש יחזקאל ט"ז שם ולא זכרת את ימי נעוריך בהיותך ערום ועריה וזהו מנעורי:

רבבה כצמה השדה. מה שהפריתיך והרביתיך היה באופן של צמח השדה שמציץ מן הארץ וס"ד ותרבי ותגדלי וזהו מה שכתב המדרש וכיון שמתגדלים:

א"ת בערי עדיים. שמשמע שהיה עליהם עדיים רבים ויקשה שהרי כתוב בס"ד ואת ערום ועריה והם בכ"מ. ועוד מהו ותבואי מאין באה עם עדיים. ועוד שהרי אח"כ כתיב ואעדך עדי וגו' ותעדי זהב וגו' אחר הלבישה ולא בהיותה ערום ע"כ דרש והכריע אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים. ע"פ מדה כ' ומדת ממעל:

וכשנגלה הקב"ה. וכמ"ש לקמן פכ"ג ס"ח ולפי מ"ש לעיל שולח מלאך צ"ע: