פירוש מהרז״ו על רות רבה ו:א

רבי פנחס בשם ר"א. במ"ר פרשה ט"ו סי' ט"ז ע"ש ושם הגי' ומנגן מאליו עד היה עומד. א"ר לוי ברכות דף ג':

על משפטי צדקך. שמ"ר פרשה י"ח סי' ב' פסיקתא רבתי פ' י"ז סי' ג':

על עמונים ומואבים. כמ"ש לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ודוד הרג אותם וזקני ברך את זקנתי שבאה ממואב:

שהית לצוד. הוא אמר שיקנה מן השוק והלך הבן בית לצוד בעצמו ושהה:

מחרידות את האדם. צ"ל מחרידות מן האדם שמרגישות בבוא אדם לתפסה במוקש ופח וכמ"ש יחרדו כצפור וכמ"ש עמוס ג' התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה וזה חרדת אדם היינו הצפור כשיתן לה מוקש ופח ע"כ שהה להביא:

חרדה שהחריד יעקב. פי' ד"א חרדת אדם. עי' ב"ר ריש פרשה ס"ז:

רוח או אשה. שתחלה כתיב ויחרד ואח"כ כתיב והנה אשה שתחלה היה סבור שהיא רוח ושד וחרד ולפפתו כחזזית שלא יחרד ממנה שלא יזעק וכ"ה ברש"י ברות ונודע לי שהיא אשה ולא רוח מהסימן של השער ועי' מ"כ ומ"ש מי את רוח או אשה יתכן שהוא נוסחא אחרת במדרש שמאחר שהיה לו סימן שאין לרוח שער למה שאל:

שנאמר ויאמר מי את. תיבת ויאמר מיותר ודורש ס"ד ופרשת כנפיך על אמתך בלשון נקי ועי' ב"ר פ' פ"ז סי' ב' מש"ש: