פירוש מהרז״ו על רות רבה ד:ה

ג' דברים. ירושלמי ברכות פ' ט'. מדרש תהלים מזמור נ"ז כל הענין:

החושבים להשכיח את עמי. וס"ד אשר שכחו אבותם את שמי בבעל. ובדורו של ירמיה נחשב דור של עתליה לאבות ועתליה היתה בת עמרי אחות אחאב עובדי הבעל וכתוב עליה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה לבית דוד כי חשבה שבזה תמלוך עם בניה ביהודה לעולם להשכיח שם ה' ונביאיו ולעבוד הבעל כנ"ל:

בימי חנניה מישאל ועזריה. שהחריכם נבוכדנאצר לעבודת הצלם ולא נצלו רק חנניה מישאל ועזריה כמ"ש שי"ר פסוק זאת קומתך:

בימי מרדכי ואסתר. שרצה המן לאבד זכר ישראל והיה שם ה' נשכח. והנה בועז וב"ד היו בימי שפוט השופטים הרבה דורות קודם עתליה וחנניה מישאל ועזריה אך הכוונה שגם בימי שפוט השופטים נמצאו רשעים שחשבו כן:

והנה בועז בא. וס"ד ויאמר לקוצרים ה' עמכם ומ"ש מבית לחם מיותר שכבר ידענו בפסוקים הקודמים אלא שבא ממקום ב"ד לקיים התקנה שהתקינו וכמ"ש ש"ב כ"ג ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער ודרשו על הלכה שנצרכו לו לשאול מב"ד דשם וכן כאן וכמ"ש בסוף רות ובועז עלה השער וגו':

וכן המלאך אומר לגדעון. הנה לפי הדעה שענין רות היה בימי שמגר וענת ובימי עגלון כמ"ש לעיל פסוק ויהי בימי ד' ואז היה בועז וא"כ דברי המלאך לגדעון שהיה אחר כן לראיה שהסכימו מן השמים על תקנה זו לשאול שלום בשם אך לדעת שאבצן הוא בועז לעיל פסוק ותלכנה שתיהן שהיה אחר גדעון עם המלאך אין הראיה שהסכימו על התקנה אלא להורות שדבר נכון תקנו שהרי כן עשה כבר המלאך מפי הקב"ה:

מה עשו מרדכי ואסתר. ירושלמי דמגילה פרק א' הלכה ה' בשינוי גדול ועי' מגילה דף ז' שלחה אסתר וצ"ע:

שאתם מטריחין עלינו. להתחרות עם העמלקים עמו של המן לדורות שאנו שמחים במפלתם ויקנאו בנו וינקמו ממנו:

בין הכרכים. ספרים המכורכים כפי' המ"כ הב'. ובירושלמי הגי' בערכאותיהם:

הלא הם כתובים. בסוף אסתר ותיבות הלא הם מיותרים ע"כ דורש ע"פ מדה ל"א וי"א שחצי פסוק זה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס שייך לפסוק הקודם ומאמר אסתר וגו' ונכתב בספר היינו בספר אגרת הפורים השנית שכתוב בפסוק כ"ט שם ועל זה אמר הלא המה כתובים כבר על ספר מדי ופרס כאומר למה תפחדו ולא תקבלו הלא כבר כתובים:

שמונים וחמשה זקנים. הם המנוים בנחמיה יו"ד וכמ"ש בסמוך ועל החתומים שהם אנשי כנה"ג ובהכרח שחושב גם האבות עם הבנים נחמיה בן חכליה וישוע בן אזניה בינוי מבני חנדד שהרי כל החתומים שחושב שהם יותר משמונים לא כתב אבותם רק באלה אלא שגם אבותם היו מן החתומים וביחד הם פ"ה וצ"ע שא"כ הם פ"ו ואם לא נחשוב האבות הם פ"ג ואולי צ"ל פ"ו כי אנשי כנסת הגדולה היו ק"כ אנשים פ"ו הם החתומים ול"ד מהם היו נביאים וצ"ע מנין להם ומ"ש במדרש ומהם שלשים וכמה נביאים הלשון אינו מדוקדק שהרי לא זכר תחלה הק"כ זקנים אלא סמך על שכבר הדבר ידוע שאנשי כנסת הגדולה הם ק"כ גם מ"ש וכמה יקשה למה לא אמר ל"ד היינו להשלים חשבון הק"כ:

ואין נביא רשאי לחדש דבר. זה צע"ג שהרי בועז וב"ד תקנו שאילת שלום בשם ושלמה תיקן עירובין ונטילת ידים וכמה ספרים כתבו הנביאים בנבואה וכמה בכתובים ברוה"ק למטה מן הנבואה וכן הד' מגילות שאמרו הנביאים ברוה"ק ולא בנבואה שלמה שיר השירים וקהלת שמואל רות ירמיה איכות והנביאים תקנו ד' צומות אחר חורבן הבית וכמ"ש סוף אסתר וכאשר קיימו עליהם דברי הצומות וזעקתם. ולא הקשו כלל לא על התקנות והמצות שחדשו ולא על הספרים שכתבו רק על מגלת אסתר והלא גם מגלת אסתר ברוה"ק נאמרה כמו רות ולמה לא נתקשו בכל הנ"ל רק התקשו על מגלת אסתר והנה על קושיא ב' למה התקשו על מגלת אסתר ניחא לפי מ"ש מגילה דף ז' שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת שלישים ולא רבעים ופי' רש"י שלישים בג' מקומות יש לנו להזכיר מחיית עמלק באלה שמות ובמשנה תורה (בסוף תצא) ובספר שמואל וז"ש שלמה דבר ששלשתי לך א"א רשאי לרבעו ע"כ אך לפי מ"ש כאן מפסוק אלה המצות יקשה מאד בכל הנ"ל על כל הנביאים מה שתקנו ומה שכתבו ולמה לא מגילת אסתר ג"כ:

בתורה דכתיב כתוב זאת זכרון בספר. כך צ"ל בתורה ובנביאים ובכתובים דכתיב כתוב זאת זכרון בספר שהיל"ל כתיב כי מחה אמחה. זאת מ"ש בתורה שנקראת זאת (היינו בסוף בשלח ובסוף כי תצא) זכרון בנביאים כמ"ש אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו (היינו בש"א ט"ו) מלחמת עמלק בספר בכתוב שנאמר הלא הם כתובים על ספר דברי הימים (בסוף אסתר וכ"ה בירושלמי מגילה הנ"ל) ומ"ש תחלה ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים צ"ע שהרי על זה דנו שלא לכתוב מגילת אסתר בכתובים אלא הכוונה בהכרח ומצאו רמז בתורה שרצון השי"ת שיוכתב ענין עמלק בתורה ובנביאים ובכתובים בפסוק כתוב זאת כנ"ל ויתבונן הקורא שהעידו חז"ל על דרשה זו שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו לדרוש פסוק כתוב זאת שאין זה כי אם ע"פ גז"ש וסמכו על דרשת המדות כאלו שמעו וקבלו מסיני:

אין נאמר. מפי ב"ד פי' שאין עיקרה ויסודה מפי ב"ד אלא עיקרה נאמרה בסיני ומרדכי ואסתר ברוה"ק תקנו המגילה כמפורש במגילה זו כמ"ש ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח וגו' ותכתוב אסתר וגו' ומרדכי היהודי וגו' ומאמר אסתר וגו' ונכתב בספר שכוונו ברוה"ק למ"ש הקב"ה למשה בסיני וא"כ מקום מגילה היה ראוי להיות מיד אחר התורה אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה פי' שאין להוכיח מסידור מוקדם ומאוחר שכן היו המוקדמים בזמן מוקדם והמאוחרים בזמן מאוחר אלא כל סמיכות הספרים זה לזה והפרש יותר לזו רק ע"פ מדת סמוכים לדרשה ולזה נמסרו שתי מדות מדה ל"א בפסוקים ומדה ל"ב בפרשיות לסדרם כפי זמנם והן לפשט והן לדרש ודוק מאד:

ומנין שהסכים וכו' רב אמר קיימו. נלקה המאמר בחילוף וחסר שמ"ש ומנין שהסכים מקומו קודם מ"ש רב ור' חנינא ור"י וכו' שלפי דעת ר' תנחומא בריש פסוק זה שב"ד גזרו והקב"ה הסכים שואל מנין שהסכים וכצ"ל על ספר דברי הימים ומנין שהסכים שנאמר קיימו וקבלו כפי הקרי וקבלו קיימו למעלה מה שקבלו למטה כמ"ש בגמרא שלנו שם בשם שמואל ואח"כ יתחיל רב ור' חנינא וכו' מסיני נאמרה רב אמר וקבלו היהודים אין כתיב כאן אלא וקבל היהודים רבן של יהודים קבל מסיני היינו משה רבינו שהוא שקול כנגד כל היהודים כמ"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו וכמ"ש ויזכור ימי עולם משה עמו וכן הגירסא בירושלמי הנ"ל רב אמר וקבל כתיב וכמ"ש כאן שסובר שמסיני נאמרה:

בעון תרומות ומעשרות גלו. פי' גם בעון זה והכלל על כל מצות התלויים בארץ והעיקר על שמיטת הארץ כמפורש בתוכחות בחוקותי וכמ"ש במשנה אבות פרק ה' גלות בא לעולם וכו' ועל שמיטת הארץ:

כיון שגלו נפטרו. אף בארץ שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד מיהו חייבו עצמן מאליהן שקדשוה קדושה שניה:

ומצאוהו חתום. עי' שי"ר פסוק לסוסתי מהו חותמו וש"נ וזהו מ"ש שהסכימו ב"ד של מעלה:

ועל החתום. בנחמיה יו"ד פסוק א' ועל החתום ובפסוק ב' ועל החתומים ב' כתובים מכחישים ומכריע על החתום לשון יחיד על הש"י א' כמ"ש לויינו שרינו כהנינו בהכרח לדרוש ע"פ מדה ל"א שהוא שייך בפסוק ב' וכמ"ש בפסוק ט' יו"ד אלה הכהנים והלוים וגו':

חרמה של יריחו. שיהושע וב"ד גזרו על חרם יריחו כמפורש ביהושע ו' והקב"ה הסכים שהרי צוה לסקול את עכן שעבר ולקח מן החרם וענש עמו לכל ישראל כנ"ל:

ולא הוה חכים לה. עי' מ"כ. ושמעתי פי' למה שאל עליה להכירה מה היה אם לא היה מכיר אותה הלא גם אחרות היו שם ולא שאל להכירם:

יוצא לקראת הפלשתי. וס"ד אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר וכאן בהכרח לפרש ולא הוה חכים ליה וכי לא היה מכיר אותו:

התחיל שואל עליו. בן מי זה הנער על יחוסו שאל ולא על עצמו. יבמות ע"ו הובא בילקוט שמואל א' י"ז מד"ש פרשה כ"ב:

מעיניו של אבנר. כמ"ש חי נפשך המלך אם ידעתי:

להוציאך חלק א"א. שמן הראוי שלא להשיב על דברי דואג שהוא מין ישראל אך א"א להוציאך חלק:

רבתה רפתה לה. תיבת רפתה צ"ע ולא מצאתי בערוך וגירסת הילקוט חמותה מאלפא לה:

מעט תפסה לוקו. תיבת לוקו צ"ע ולא מצאתי בערוך ועי' מ"כ:

מאותה שבבית. כמ"ש זה שבתה הבית:

אל תלכי ללקוט. היה די שיאמר לקוט בשדה שלי ולא להאריך כל כך אל תלכי וגו' וגם לא וגו'. גם מ"ש הלא שמעת בתי קודם שאמר לה דבר אלא לדרוש שרוה"ק אומרת כך לכי הלא שמעת בסיני לא יהיה לך וגו' וכמ"ש לעיל פסוק אל אשר תלכי וגו' ע"ש עוד:

ותקשרני לנערותיך. שדרשו הפסוקים שם על סעודת ושכר צדיקים לעתיד:

עיניך זו סנהדרין. שי"ר פסוק עיניך:

עיניך ונו' והלכת אחריהן. שתלך אחרי העינים הם הסנהדרין:

שלא לרחוק. שלא להרחיק את רות מבא בקהל:

מאשר ישאבון הנערים. מיותר שהרי כבר אמר אל הכלים היינו ששם המים. אלא לדרשה על רוה"ק לבד מה שאמר אל רות ובלי ספק שהיה לחז"ל דרכים כאלו על כל המגלה זו שהוא מחלק הדרוש והרמז כמו שיר השירים אלא שלא העתיקו מזה אלא איזה פרטים: