פירוש מהרז״ו על רות רבה ב:ב

פתר קרייה בדוד ובני שלה. עי' ב"ר פ' ס"א סי' ד' וצ"ע:

ויך אלחנן בן יערי. דורש מדה ט"ו שכאן כתוב ויך אלחנן בן יערי אורגים בית הלחמי את גלית הגתי ועץ חניתו כמנור אורגים ש"ב כ"א י"ט ובשמ"א י"ז מפורש שדוד הרג את גלית הגתי והכריע שגם פסוק ויך אלחנן וגו' הכוונה על דוד שהיה בית הלחמי ובשניהם כתוב גלית הגתי ועץ חניתו כמנור אורגים לראיה שהכל אחד. ועוד הכריח שהרי כתוב בשמ"ב סוף כ"א ויפלו ביד דוד וביד עבדיו ולא נזכר אצל ד' גבורים אלו של בני הרפה דוד כלל אלא כנ"ל ועי' לקמן פסוק ותשנה קולן סוטה מ"ב הכל בשיטה אחת ודו"ק:

גדול ביער. שהיה רועה צאן במדבר:

שעסק בפרוכת. של המשכן שבגבעון וגם לפני הארון עמו בציון כמ"ש ש"ב ו':

כרתי ברית לבחירי. וס"ד נשבעתי לדוד עבדי:

נשבע ה' לדוד. אמת מפרי בטנך אשית לכסא לך:

עיקר סנהדרין. עי' מ"כ גם יתכן כמ"ש חז"ל כל שאינו יודע לטהר את השרץ בק"ן טעמים וכו' וזהו ואנשי כוזבא:

חכלילי עינים מיין בברכת יעקב ליהודה בויחי:

סודרין דהלכה בשנים. כמ"ש ברכות ס"ג הסכת ושמע הס ואחר כך כתת לגרוס והדר לסבור כסידור השניים החיצינים לנסוך ולגרוס והפנימים לטחון וזהו כתת וזהו סודרין את ההלכה וכו' ומ"ש נקיים כחלב כמ"ש שי"ר סוף פסוק כי טובים דודיך מיין מה חלב נקי אף דברי תורה נקיים שהחלב מתולדתו יוצא נקי בלא פסולת ועי' עוד שי"ר פסוק עיניו כיונים:

תהי נא ידך בי. וס"ד ובעמך לא למגפה שמסר עצמו למיתה על ישראל:

ה' אלהי אברהם. ד"ה א' כ"ט י"ח בתפלת דוד:

שבא מבית לחם. כמ"ש ש"א י"ז י"ב ודוד וגו' מבית לחם יהודה:

והדברים עתיקים. ר' אייבו אמר זה דוד ושלמה וכו'. כאן בשיבוש וה"ג בילקוט ד"ה סי' ד' שבא מבית לחם עם המלך במלאכתו וגו' זה דוד ושלמה שנטפלו עם הקב"ה בבנין ביהמ"ק עם ה' ממ"ה הקב"ה במלאכתו בביהמ"ק ומ"ש והדברים עתיקים כוונתו לדרוש כמו שדרש אצל רחב דרשה הא' מעתיקו ש"ע או הדברים סתומים כאן ומפורשים במקום אחר וכמ"ש עוד בסמוך בדרשה שעל משה וע"ש בילקוט עוד שינויים השמות הדורשים:

עם המלך שלמה. וזהו עם המלך במלאכתו וכמ"ש בגמרא שהביא לו יהוידע את השמיר:

ירמיה ויחזקאל. שהיו נביאים וכהנים וזהו עם המלך במלאכתו כמ"ש בדרשה ראשונה:

זה בועז ורות. אבות הראשונים של מלכות ב"ד:

כנטע במלכותו. הולך וגדול למעלה כנטיעה:

עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן. וזהו עם המלך זה שלמה במלאכתו היינו המשפט שהוא מלאכת המלך ישבו שם היינו בת שבע ורות ותיבת ישבו פירושו משפט כמ"ש ב"ר פרשה נ' סי' ג' ולוט יושב ועלי יושב:

ותשב לימינו זו רות. שהרי כתיב וישם כסא לאם המלך ובמקום ששם הכסא שם ישבה ואיך אמר ותשב לימינו ע"כ דורש שמ"ש ותשב לימינו אינו על בת שבע אם המלך אלא אחרת בדומה לה היינו ע"כ רות אם המלכות ולולי דמסתפינא היה נראה לי להפך הגי' וישם כסא לאם המלך זו רות דאם הכוונה על בת שבע תיבות אם המלך מיותרים שהרי בה מדבר היה די שיאמר וישם לה כסא אלא הכוונה לאמן של מלכות זו רות וכ"ה בהדיא בב"ב דף צ"א וישם כסא לאם המלך א"ר אלעזר לאמן של מלכות ותשב לימינו זו בת שבע שבה מדבר. ומ"ש שישבו עמו בדינן של זונות שמאחר שהכתוב משבח לדין זה של זונות כמ"ש וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך א"כ מ"ש עם המלך במלאכתו ישבו היינו במלאכתו המיוחד המשפט המפורסם הנ"ל דינן של זונות שבשעה שישבו אז בא לפניהם דין הזונות ועל זמן זה כוון במ"ש אז תבואנה ודו"ק: