פירוש מהרז״ו על איכה רבה ג:ד

ארי במסתרים. זה נבוזראדן כמ"ש לקמן פסוק על צוארינו שאריות הוא נבוזראדן ונקרא אריה שהיה נוהם על השביה כאריה:

זה טרכינוס. אולי כך צ"ל זה טיטוס ד"א דוב אורב זה אדריאנוס ארי במסתרים זה טרכינוס עיין לעיל פסוק היו צריה לראש:

בורמא לאספריסא. עיין ערוך ערך אספריסא שהביא מאמר זה מכאן ולא גרס בורמא והג' שם רבנן דתמין אמרי לאספריסא ולאפי' כלום והמו"ע הביא בל' רומי מין חנית קטן. וצ"ע שבכאן מפורש כמטרה לחץ ועוד הביא במ"ע וגי' הספרים כפרמא לאיספריס ופי' פרמא מין צנה ומגן וטעם המאמר שהפרמא מגינה נגד החיצים אך ממכתם נקבוה ונפסדת לא כן קורת החצים ותיק שאע"פ שהחצים בתוכה אינה נפסדת ובערך ברמאה הביאו ג"כ המ"ע בגירסא ברמא ובערוך פרמא ג"כ בגי' פרמא לאיספריסא ופירש ג"כ כנ"ל ואין הדברים מבוארים ומאירים לי שהרי מ"ש כמטרה לחץ מבואר היטב ומה הטיבו בפירושים הנ"ל:

וגברני לעמור בכולם. וכנ"ל בפסוק אני הגבר:

בני אופיכיה בני אמוריה. הובא בערוך ערך אמר ז' במגילת איכה בני אשפתו תרגום בני אמורייא שהם תמורות של אבותיהם וכתב המו"ע פי' בל"י בני שרים נתונים לערבון למלך שלא ימרדו בו והם הנקראים בני אמרנא ובני מרון העוברים מדי זמן בזמן לפני המלך ובני אפוכי אנשים חשובים אשר נשבו במלחמה והם נעצרים ולכודים וכן הביא המוסף ערוך בערך אפוכי. וכוונת המדרש שנבוכדנצר הביא עלי להצר לי אנשים שהם לכודים אצלו בשבי שהם מרי נפש וזהו בני אשפתו לכודים כחצים בתיק ואשפה שלהם:

שאוכלים הרבה. כמו שאמרו חז"ל על הפרסיים שאוכלים כדוב:

ישיחו בי. לעיל פתיחא י"ז:

אלו ישראל. שסופדים ומקוננים על חורבני:

ומשתכרין בסעודת תשעה באב. פי' מלשון שכורת ולא מיין כמ"ש בשיר השירים רבה פסוק שתו ושכרו דודים אלו נדב ואביהוא שנשתכרו בצרתם:

השביעני במרורים. לעיל פתיחא י"ח:

בשם ר"ח בריה דר' אבהו. נ"ל דצ"ל בהיפך ר"ח בריה דר' אבהו בשם ר' אלעזר בר' יוסי. והמעשה במדרש קהלת פסוק כל הדברים יגעים:

ר' מן דאכלית. שאלו דרך תוכחה אם היה אמת כאשר אמרת שאכלת ופסקת לא היתה יכול לאכול כ"כ אלא שלא אכלת עדיין:

הוא נפישא. כמ"ש במגלה רווחא לבסומי שכיחי שהנפש של כח האכילה מתרחב ומקבל:

זו רחיצת ידים ורגלים. שבת כ"ה ב' ושם משמע דמיירי בערב שבת מדחשיב ליה גבי נר שבת וז"ל שם ר' ירמיה אמר זו בית המרחץ ר"י אמר זו רחיצת ידים ורגלים ערבית בחמין וכו' ע"ש וכאן בשיבוש:

אמר רשב"ל. לעיל סוף הפסוק אני הגבר ולקמן פסוק חסדי ה' ובסוף פסוק טוב ה' לקוויו:

זכר עניי ומרודי. תיבת ומרודי אם פירושו מלשון אריד בשיחי מענין צרה ועוני היל"ל ראה עניי ומרודי כמ"ש ראה ה' את עניי וכמה פעמים. וזכירה שייך אצל רחמים כמ"ש זכר רחמיך ע"כ דורש ומרודי מלשון מרדים ופשעים ומ"ש עניי ג"כ על חטאים של עוני כענין כל אלמנה ויתום לא תענון ועל עינוי הדין וכמדומה וזה ענויין שעוניתי ועל היסורין מתיבת לענה ורוש והיינו שיזכור ויחשוב זה כנגד זה:

לא יצא עמה. כמ"ש אחר חטא מרגלים אצל ויעפילו:

כמראש שהיה במדבר. שהתלוננו ישראל כמה פעמים במדבר וזהו מלון מקום שהיו מלינים עלי כ"ה בילקוט כאן:

בן אדם בית ישראל. עי' מ"כ וכ"ה בילקוט כאן אמר הקב"ה הלוואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה:

והדין זכור תזכור. פי' שאמר לעיל שיש בענין זה שלשה פסוקים וכבר חשב שני פסוקים ופסוק זה זכור תזכור ידעתי שתזכרני אעפ"י שחטאתי:

זוכר לע"ג. שהחרבוני לשלם להם כרעתם אך אין זה בכחי להמתין:

עד דשמינא. עד שהשמנה נעשה כחושה נפש הכחושה יוצאת ובערוך ערך חושך הגי' עד דשמינא חשיך חשיכה מיית. ספר אחד עד דשמינא כחישי כחישא מיית:

אוחיל לו ומיחדת שמו ש"פ. עי' לקמן בסמוך בפסוק חלקי ה' כי שם עיקר מקומו: