פירוש מהרז״ו על איכה רבה, פתיחתא ה

אוי עיר הדמים. עי' ילקוט יחזקאל סי' כ"ד:

דחפשושיתא בגווה. גירסת הערוך יורה דחפשו שיתא לגוה. ופירש המו"ע זוהמא וכ"ה בתרגום יונתן כדודא דזוהמיתא ביה:

מטליות מטליות. וכן תרגם יונתן גלו על גלו ויתפקון עמה:

שבט ראובן ושבט גד. ועמהם חצי שבט מנשה כמפורש דה"א ה' כ"ו:

כעת הראשון הקל וגו'. פעם הראשון נתרוקנה הארץ ונעשית קלה בלא יושבים של זבולון ונפתלי. ואח"כ כעת השני שבט ראובן וגד ואח"כ והאחרון הכביד לשאר השבטים מדלא קאמר והשני הכביד ואלא והאחרון הוא השלישי:

מה מקיים ר"א. שסובר ששבט ראובן וגד גלו תחלה וכאן מפורש שזבולון ונפתלי גלו ראשונה ותירץ שדורש מ"ש כעת הראשון שהיל"ל בעת הראשון אלא פי' שגלות השני של זבולון ונפתלי היה כמו גלות הראשון של ראובן וגד:

הממם כבמכביד. כמ"ש בתרגום יונתן על פסוק וטאטאתיה במטאטי השמד ואהממינה כמה דמהממין במבינה שענין הפינוי והכיבוד נקרא המימה בארמית וכן הביא במוסף ערוך:

שהפלתי קלסין. לא מצאתי פי' בערוך ובמו"ע ואולי צריך להיות קלפים וכמ"ש טרף בקלפי:

להגלותם לא גלו. כמ"ש לקמן פתיחא כ"ג לשמה של רועי ולא עלתה לשמה של אלכסנדרי ולא עלתה לשמה של ירושלים ועלתה וכמ"ש יחזקאל כ"א פסוק כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח ע"ש וברש"י שם ומ"ש לא נפל עליה גורל פי' שלא רצו להאמין כשנפל הגורל על ירושלים וכמ"ש ביחזקאל כ"א שם והיה להם כקסם שקר בעיניהם וכמ"ש עוד שם והוא מזכיר עון להתפס זה עונו של זכריה וזהו מ"ש כאן כי דמה בתוכה היה ודוק בזה כי דבר אמיתי ונפלא הוא:

היכן הרגו ישראל. לקמן פתיחא כ"ג וש"נ:

ד"א וכו' עד דמה לגווה. תיבת ד"א מיותר וט"ס כי כוונת המדרש לדרוש פסוק ט' ולא פסוק ו' הנ"ל שכבר דרש ודורש והולך ובילקוט ליתא כל זה ומתחיל גם אני אגדיל המדורה:

אלו המלכים. מה האש נמשך למעלה כך המלך למעלה מן העם:

התם הבשר זה הצבור. וכן לקמן פסוק בלה בשרי ועורי זה הצבור:

כמו בשמים הללו. וכמ"ש בפסוק שמות ל' נ"ג קח לך בשמים ראש כו' רוקח מרקחת מעשה רוקח וכמ"ש ברכות פרק ו' משנה ו' והוא אומר על המוגמר אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה:

את מוצא. בא לפרש מ"ש והרקח המרקחה כפשוטו מגודל הרעב והחום שבפנים ומבחוץ היה גופן תוסס:

איכה ישבה בדד. היינו ירושלים היא הסיר שנשארה ריקה ככל המבואר וסופה להתמלאות וזהו כאלמנה שעתיד לחזור עליה כמ"ש לקמן פסוק היתה כאלמנה: