פירוש מהרז״ו על איכה רבה, פתיחתא כא

שהיא מטמאה כנגע. כמ"ש אצל יעקב הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם כמו מצורע:

אלו בגדי כהונה. לעיל פתיחא מעדה בגד:

לא היה אחר מהם. לקמן פתיחא כ"ג וזכור: טמא טמא ע"פ מדה יו"ד:

והיה כי יאמרו. כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי נכר בארצכם כן תעבדו זרים בארץ לא לכם:

יען וביען. עי' ב"ר פרשה צ"ד סי' ט' ומש"ש ובסוף מדרש שמואל ומ"ש דאמרי תרווייהו אע"פ שזה דורש מפסוק זה וזה מפסוק אחר עכ"פ שניהם לדבר אחד נתכוונו שכנגד הזמן שעבדו עבודת כוכבים יהיה בגלות ואע"פ שכבר נמשך הגלות הרבה יותר מכפלים שעבדו עבודת כוכבים שאף אם נחשוב כל זמן של בית ראשון וכל ימי השופטים לא יגיעו לט' מאות שנים והגלות כבר י"ח מאות שנה בהכרח הכוונה שאם היו עושים תשובה אחר כלות משך השנים שעבדו עבודת כוכבים היו נגאלים אך קודם זמן זה לא היה מועיל התשובה להביא גאולה שלמה:

כל ימי אשר הנגע בו יטמא. וס"ד בדד ישב מחוץ למחנה מושבו על שעבדו עבודת כוכבים שמטמא כנגע וזהו איכה ישבה בדד: