פירוש מהרז״ו על איכה רבה, פתיחתא א

צהלי קולך בת גלים. וס"ד הקשיבי לישה עניה ענתות. ובפסוקים הקודמים חושב המסעות שנסע בבואו לירושלים דרך סיפור בלשון עבר קודם פסוק צהלי ואחר פסוק צהלי רק פסוק צהלי הוא בצווי גם יקשה איך אומר לעצים ואבנים צהלי קולך עיר בת גלים ולא מצינו עיר ששמה בת גלים ע"כ דורש פסוקים אלו שהוא צווי לישראל צהלי קולך המיוחד לך ע"פ מדה י"ז הקול קול יעקב היינו ע"פ מדה ט' בדברי תורה בב"מ ובתפלה בב"כ וכמ"ש בסנהדרין דף צ"ד שחושב שם היו"ד מסעות שנסע סנחריב מלך אשור באותו יום שבא לירושלים (וכמ"ש אחר המסעות עוד היום בנוב לעמוד משמע אע"פ שעבר כל המסעות הכתובים שם עכ"ז עוד היום מזה הוכיחו שעבר כל המסעות ביום זה) ופריך בגמרא הני טובא הוה ותירץ צהלי קולך בת גלים נביא דקאמר להו לישראל וכו' מהאי לא תסתפי (פירוש מסנחריב) אלא אסתפי מנבוכדנאצר דמתיל לאריה וזהו ג"כ כוונת המדרש שדורש פסוקים אלו:

מסויימים בים. בעת צרה שגורמים העונות אז גם זכות אבות אינם בתוקפם כהרים אלא כגלי ים שאינם מתקיימים רק לשעה מתרוממים ונשפלים תמיד:

וילך פדנה ארם. כשם שאבותיכם היו גולים כך אתם אם לא תקשיבו שמעשה אבות סימן לבנים:

הקשיבי לישה. ליש הוא ארי. ואיך אומר שהליש יקשיב ואם הכוונה שהליש יבא שמאחר שיקשיבו איך יבא הליש וא"כ הם ב' כ"מ והכריע דמ"ש והקשיבו שייך לבת גולים שהיא תקשיב שהרי לישה שהארי מוכן לבא אם לא תקשיב וזה ע"פ מדה ט' וי"ז ואיזה דבר תקשיב נדרש ג"כ ע"פ מדה י"ז כמ"ש (ישעיה נ"א ד') הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא א"כ מ"ש כאן הקשיבו היינו לד"ת ונבואה:

עניה מן הצדיקים. וכאלו כתיב הקשיבו עניה לישה ענתות:

דברי ירמיה. מן הכהנים אשר בענתות וגי' ילקוט ישעיה הא ירמיה אתי ומתנבא עלך תוכחות והוא אמר עלה ארי מסובכו והוא קינן עליהם איכה: