פירוש מהרז״ו על דברים רבה ח:ה

אם קריתם התורה. דורש כי המצוה הזאת על התורה ולמוד מסופו כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו היינו התורה שהיא דבר בפיך. ומ"ש מצוה פירוש צדקה שנקרא בלשון הירושלמי והמדרש מצוה עי' לעיל פרשה ד' ריש סי' ח' לעסק מצות רבותינו ויק"ר פרשה ה' סי' ב' דהוה מרמא במצותה ויק"ר ריש פרשה ג' בר מצותי וכדומה הרבה וזהו מ"ש מצוה אתם עושים על עולמי היינו צדקה וכמ"ש בסוף הסימן וכן מפורש בנחמיה יו"ד פסוק ל"ג והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל לשנה. וכמ"ש נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה ע"י קבול אנכי היינו התורה וזהו לא בשמים שאין מצוה וצדקה זו תלוי בשמים ולא מעבר לים כי אם בפיך וגו':

דבר קשה. שהקב"ה כביכול מבקש שלא יפסיד התורה ויעשה עליו צדקה וכמ"ש בריש רות רבה:

עלי ועל עצמכם. עי' ויק"ר פרשה ל"ה סי' ב' אשרי ואשריכם:

וצדקה תהיה לנו. שלפי הפשט שהאב אומר כן לבן השואל הוא מיותר שהרי כחוב שם ויצונו ה' אלהינו וגו' לטוב לנו כל הימים לחיותינו וגו' ולמה אמר עוד וצדקה תהיה לנו ע"כ דורש אם אינו ענין שהאב אומר כן לבן השואל תניהו ענין שהשי"ת אומר כן לישראל גם אפשר שמפרש מצוה כפשוטו אלא שדורש גז"ש שכאן כתיב כי המצוה ושם כתיב וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת מה שם צדקה עם המצוה אף כאן צדקה עם המצוה כי לא בשמים היא אין לי אחרת בשמים ולא בכל העולם: