פירוש מהרז״ו על דברים רבה ז:ט

בני אם תקח אמרי. בא לדרוש מ"ש כאן ויקרא משה אל כל ישראל המסות הגדולות וגו':

מהו אם תקח אמרי. משמע שאומר תנאי אם תקח אמרי יהיה כך וכך וכמ"ש אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם וכל הברכות אך כאן אין ברכות והבטחות ומהו אם ומאחר שלא פי' בהכרח שמפורש בתיבות אלו כי לא בא לסתום אלא לפרש ודורש תיבת אם בדרך ספק וע"פ מדה ט' אם יש לך זכות תוכל ליקח אמרי ונאמר זה ברוה"ק על ישראל קודם מ"ת. והזכות הוא זכות מעשים טובים וזכות אבות ותפלה ועל הכל היגיעה התמידית:

אצל מי שמוצא. אף למי שאינו ראוי רק שירצה ליקח אותה כמ"ש חז"ל בתך בגרה שחרר כבדך ותן לה. עי' לעיל פרשה ג' סי' ב' בכל מה שמוצא:

מלכי צבאות ידודון. עי' לקמן פרשה ח' סי' ב' שמלאכי השרת וכו' ועי' במ"ר פרשה י"א סי' י"ג ופירושו שהיו מדדים וקופצים מיראת משה שעלה למרום לקבל התורה והפסוק מדבר בעת מ"ת וכמ"ש שם אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון וגו' זה סיני ואז מלכי צבאות ידודון ידודון ואז ונות בית תחלק שלל התורה שדירתה במרום ונאה מכל עליונים תחלק שלל לתחתונים וכמ"ש שמ"ר ריש פרשה כ"ט ע"פ עלית למרום שבית שבי וזהו השלל:

ומצותי תצפון אתך. והדקדוק כנ"ל שלא אמר מה יהיה ודורש שבתיבת תצפון מרומז מה יהיה היינו השכר הצפון לעולם הבא ע"פ מדה י"ז ומדת ממעל. ומ"ש תורה ומצות היינו ע"פ מדה י"ט אם תקח אמרי וה"ה ומצותי ובס"ד ומצותי תצפון אתך וה"ה אמרי וזהו שאמר אתם צפונים לי תורה ומצות והמאמר במדרש משלי:

אתם נקראים בני. דורש כנ"ל ע"פ מדה ט' שתיבת אם הוא תנאי ומפורש אם תקח אמרי ובתיבת בני הוא ההבטחה שתקרא בני בלקיחת אמרי ומצותי שהם עטרה ופורפיראות שלי שאני מתפאר ומתנאה בהם ואני בעצמי מקיים אותם כמ"ש ויק"ר פרשה ל"ה סי' ד':

והיו שני זקוקין. ומרומז כאן במ"ש המסות הגדולות אשר ראו עיניך וכמ"ש כקדוח אש המסים וכמ"ש ב"ר פרשה ד' סי' ב' וש"נ ומבואר ועי' במ"ר ריש פרשה ה' ענין שני נצוצין אלו:

ע"י שקבלתי תורתי. שנתנה באש וכמ"ש דברים ה' בפרשת ויקרא משה שמבואר לעיל סי' ח' פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש וכדומה:

הוי ויקרא משה. גם בסימן זה המדרש מחבר ענין התורה והמצות אל מ"ש ויקרא משה כמ"ש בסי' הקודם:

מהו המסות. לפי פשוטו שמדבר במכות מצרים למה קורא למכות מסות ודורש ע"פ מדת ממעל שממסית גופיהם וזהו מ"ש בפסוק א' את כל אשר עשה ה' וגו' לפרעה ולכל עבדיו ודורש מ"ש אח"כ המסות והאותות והמופתים באופן שהם שייכים לפרעה ולעבדיו בגופם לבד פירושם שהם אותות ומופתים על עקרי אמונה השי"ת ותורתו:

לשלשים יום. עי' שמ"ר פרשה ט' סי' י"ב ושם מבואר ושם בפלוגתא: