פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צח:ה

אחים לדינה. כמ"ש ויקחו שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו. ולא ליוסף כמ"ש לקמן פצ"ט ס"ז באריכות:

בסודם. סנהדרין ק"ט ב' במ"ר פר' י"ח ס"ה בא"א ובתנחומא כאן כמו במדרש כאן:

ובניהם הימן. בד"ה א' ו' י"ח ובניהם מבני הקהתי הימן וגו' עד פ' כ"ג בן קרח וגו' עד בן ישראל ואצל אסף ואיתן בני גרשון ומררי אינו מזכיר שם ישראל על שבני קהת גדולים מגרשון ומררי ע"כ ביקש יעקב שאצלם יזכר שמו:

זה חמור. על שהוא הגדול והשר של העיר כשהרגו אותו תחלה עי"כ הרגו לכולם. ואע"פ שכתוב ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב לבסוף בהכרח שהרגוהו תחלה ע"פ מדה ל"א. ודרשה זו שאיש הוא חמור הוא ע"פ מדה כ"ג על שהוא התקיף שבהן:

רצון יצרכם. שמ"ש וברצונם אין פי' היפך האף וכמ"ש כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך אלא פי' רצון יצרם שהוא האף והכעס ויגיד עליו רעו כי באפם:

שורן וכו'. למה פרט דוקא שור ע"כ דורש מלשון חומה וא"ת שור בחול"ם אלא שור במלאפו"ם ועי' מ"כ גם יתכן פי' מלשון שורה ויושר. שלא כן עשו אברהם ויצחק עם הנפש אשר עשו:

ששינו לתלמי. מגילה דף ט' ירושלמי מגילה פ"א ה"ט כי באפם הרגו שור וברצונם עיקרו אבוס:

שהנחש עתיד. והנמשל על היצה"ר שהסיתם שבסוף יעלה ויסטין עליהם לענשם וקלל אותו ועי' פר"א פל"ח:

אחלקם ביעקב. לקמן פצ"ט ס"ז בביאור:

והערים אשר תתנו. הודפסו הפסוקים בערבוב ועי' סוף מסעי:

כולן משל שמעון היו. זה פלאי שהרי מפורש בדברים ד' את בצר במדבר וגו' לראובני וכן כולם מכל השבטים וכמ"ש יהושע כ' וכ"א בחשבון מ"ח עיר ואיך אומר שהיו כולם משמעון. ובהכרח שכך פי' שאע"פ שכתוב שיתנו מ"ח עיר לשבט לוי לבד עכ"ז היו דרים גם משבט שמעון בכל הערים. שזה הכוונה במ"ש ואפיצם בישראל. ועל שחשבם כרוצחים נתנם כולם בערי מקלט לזכרון לעולם. ונחלת שמעון שבתוך יהודה עד מלוך דוד כמפורש בד"ה א' ד' ומפורש שם שבקשו להם נחלה. ובתנחומא בזה שיטה אחרת וכמש"ל פצ"ט ס"ז שאין לו שייכות לכאן כלל ודו"ק:

קורא לכל אחד. כמ"ש יהודה אתה פי' אבל אתה אינך כראשונים ואמר כן לכל הבנים בנין אב מיהודה או שדורש תיבת אתה ע"פ מדה כ"ב שנמשך לכל השבטים: