פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צח:ד

בכורי אתה. שתיבת אתה מיותר לדיוק אתה ולא אחר לשבח ולגנאי. עי' בילקוט כאן בשם מדרש אבכיר ביתר ביאור:

אם מצא. לעיל פס"ה ס"ס י"ג:

ואת וילך. לעיל פע"ב ס"ב באריכות:

כחי וראשית אוני. אף שהוא תוכחה עכ"ז דרך ברכה הוא. וכמ"ש כל אלה שבטי ישראל וגו' ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם הרי שבירך אף לראובן ושמעון ולוי:

זעקפי המלחמה. ירושלמי סוטה ספ"ח על המשנה. ופקדו שרי צבאות בראש העם ובעקיבו של עם מעמידים זקופים מלפניהם ואחרים מאחוריהם. ובגמרא שם ופקדו שרי צבאות בראש העם אין לי אלא בראש העם בסוף העם מנין ת"ל פקדו ופקדו עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל (פי' מנין לר"י) ר"י כר' מאיר דר"מ צווח לסיפא דחבולא (פי' לסוף החבל) רישא אר"מ כתיב החכם עיניו בראשו וגו' גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב גייס אתי מגייסתיה והוא מגייס ליה עכ"ל ואין שום חיבור למאמר זה שם ול"נ פשוט על שכתב והוא יגוד עקב שעל זה אמרו במשנה שם ובעקבו של עם מעמידים זקופין מלפניהם ואחרים מאחריהם. ומ"ש ואחרים מורה שהיו מיוחדים מי מלפניהם ומי מאחריהם ופי' שם בגמרא שגד שכתוב בו והוא יגוד עקב שהוא היה הזקיפי שמאחריהם וראובן שכתוב בו ראשית אוני שהיו הזקיפין שמלפניהם בראש העם ומהירושלמי והמדרש יחד תצא הדרשה לאמיתה שמלמדים זה על זה:

ופני אריה פניהם. צ"ע דפסוק זה אצל גד כתוב ואיך דורש על ראובן. והענין בזה שבד"ה א' י"ב פסוק ל"ז כתוב ומעבר לירדן מן הראובני והגדי וחצי שבט מנשי וגו'. בשנה הז' למלכו על יהודה. ובפסוק ח' שם כתוב כשבאו אל דוד למצד שבאו מן הגדי והיה כמו ז' או ח' שנה בין זה לזה. והם אותם שבפסוק ל"ז שמפורש שם והגדי שעליהם כתוב בפסוק ח' ופני אריה פניהם. והרי זה נידון ע"פ מדה כ"ה שהיה בכלל שהגדי בכלל פסוק ל"ז שהיו גבורי מלחמה ויצאו מן הכלל ללמד ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים לא ללמד על עצמו יצא כ"א ללמד על הכלל כולו יצא שגם ראובן ומנשי פני אריה וכצבאים וגו'. וכמש"ל פצ"ט ס"ד בדרך מדה זו וש"נ. ומ"ש יתר שאת על מ"ש וכצבאים על ההרים שהיו נושאים עצמם בקלות ויתר עז ופני אריה פניהם:

בן פ"ד שנה. ע"ל פצ"ט ס"ו:

שירוי חילי. שירוי בלשון ארמית התחלה וחילי תרגום כחי. ושירוי צערי אוני מלשון צער כמש"ל פפ"ב ס"ט בן אוני בר צערי ודורש עפ"מ כ"ב שתיבת ראשית שייך גם לתיבת כחי וזהו שירוי חילי וכמ"ש באג"ב ר"פ פ"ב על פ' זה שמיום שנולדת הייתי אומר שמא ראובן עולה לגג וימות ושמא ירד למטה ויפול את היית ראשית אוני:

כהונה כו'. עי' מ"ר כמש"ל פצ"ט ס"ו וכמ"ש שמ"ר פכ"ג סט"ו:

פחזת חטאת וכו'. עי' שבת נ"ה. פחזת ענין מהירות מהתיבות המהופכות. חפז (כמ"ש בחפזי) פחז. ועל שינוי התיבה דורשה נוטריקון שבתיבה עצמה מבואר החטא שמיהר ולא התישב בדבר נכשל וחטא בשוגג. ודעת ר"י שלא חטא רק בלבל יצועיו אלא שהיה במזיד ופריקת עול. והנוטריקון פרקת חללת זע וע"פ מדה ט' פרקת עול (כמ"ש ופרקת עלו) חללת יצועי כמפורש כאן אז חללת יצועי זע יצרך לעבירות אחרות שעבירה גוררת עבירה:

פסעת על דת. דורש הנוטריקון פסעת חבת זר וע"פ מדה ט' לענינו פסעת על דת שדלג בדברים שאדם דש בעקביו ומיקל יותר מר"א ור"י שלא היה לא חטא ולא מזיד. אלא נכשל עד שנענש שלקחו ממנו הבכורה שכבר זכה והמתנות שהיה עתיד לזכות בהן מלכות וכהונה:

וחבת. כמ"ש דניאל א' י' וחייבתם ובלשון משנה הרבה:

אמרו עד עכשיו. שלדברי כולם אף שהקטינו חטאו עכ"פ חטא לזה אמרו שלפי דרשת ר"א המודעי לא חטא רק במחשבה. והנוטריקון כסדר פרח חרדת זעת. והכוונה שע"י שזע ועורר עצמו נגד יצרו לשום פחד אלהים בלבו ע"כ פרח מחשבת החטא מעל ראשו על כן היפך התיבה ודרש:

כפחזים הללו. גורע הכ' מתיבת כמים ומוסיף על תיבת פחז. ופחזים הם הכלים שרצים בהם המים בחפזה שנקרא שוקה על שמשקה ומ"ש אל תותר בהכרח הדמיון לפחזים שנשברו שלא נותרו בהם כלום וע"ל פצ"ט ס"ו דכאן חסר ועי' מ"כ:

חטאת במים. שחטא שלך נמשל למהירות מים. וכולל בתיבת מים החטא והמחילה יחד ע"פ גז"ש שמים הוא משה. ורמוז בתיבות אל תותר שמשה יאמר אל ימות ודורש ע"פ מדה כ"ב כמים אל (בפת"ח) כמים תותר וזהו מ"ש מה מים נתרים מלשון לנתר בהן על הארץ ומלשון התר אגודת מוטה. וזהו מ"ש נתרים כו' הותרה לך ע"פ מדת ממעל. והיל"ל מה מים נתרים כך ניתר לך אלא שדורש גם מל' היתר כנ"ל. וזה בשיטת ר"א המודעי ור"א המודעי עצמו אזיל לשטתו כשם שטהר גופו כך טהר מחשבתו כנ"ל וזהו כמים:

לא ויתרת. ממתנותיך כשיטתם:

כי עלית. משכבי אביך ור"א ור"י לשיטתייהו שחטא וזהו כי עלית בוודאי כפשוטו וכמש"ל ס"פ צ"ז שכם וודאי. ור"א המודעי כשיטתו שלא חטא א"כ כי עלית מלשון עלית מעלה על ידי משכב אביך בדודאים שכתוב שם לכן ישכב וגו' וכמ"ש בתנחומא בהדיא וז"ל בדודאים המעט קחתך וגו' לכן ישכב וגו' וילדה יששכר ונתעלה ראובן כמו שדרשו בשי"ר הדודאים נתנו ריח ע"ש:

ר' ברכיה. דורש בשיטת ר"א ור"י:

רשב"י. שבת נ"ה איתא רשב"א:

ארור שוכב. ואיך יגזור הקב"ה שיקלל עצמו ואיך יצוה לאחרים הלא קשוט עצמך תחלה עי' רש"י בגמרא הנ"ל:

פליג עליה. צ"ע על מי ואיך:

משער בשוק. עי' מ"כ:

אז חללת. כצ"ל ר"א ור"י אמר אז חללת וודאי כנ"ל ר"א ב"י אומר עלה ממתנותיך כדלעיל זר נעשית למתנותיך ר"א המודעי אומר עלה מחטאותיך. גם יתכן דכצ"ל ר"א ור"י א' עלה חטאתך ר"א המודעי אמר עלה מתנותיך:

תולה אותך ברפיון. פירוש באויר בחלל העולם כמש"ל פכ"ב ס"ס י"ב ע"ש פי' ויתכן שדורשים כאן חללת על חלל העולם לא בשמים ולא בארץ ותיבת עלה לגז"ש וכמו שאמרו רבנן על ראובן במשה כך אמרו על עדת קרח בחנה כדלעיל ס"ס ב':