פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צח:ב

ויקרא יעקב אל בניו. כמ"ש ריש ס"א שהיל"ל לבניו ודורש ע"פ מדת ממעל וד"ק לאל אל בניו שיהיה עמהם. עי' מ"כ וכמ"ש בריש מ"א ויקרא את כל אחיו וגו' וכן בריש איוב ויקראו לשלשת אחיותיהם לאכול וגו' ולשון חכמים הוא המזמין את חבירו לסעודה כך יעקב הכין הברכות כמו סעודה:

אפוטרופוס. כדרך האב קודם מותו כשמניח יתומים ממנה עליהם אפוטרופוס שיחלק להם נחלתו ונתקיים בימי משה ויהושע:

ויאמר האספו. משמע שמדבר לנוכח הרי כולם לפניו ומאי האספו ואח"כ עוד הקבצו ע"כ דורש על העתיד בעת גאולת מצרים:

והקבצו לרעמסס. כמ"ש מכילתא יתרו ואשא אתכם על כנפי נשרים ר"א אומר זה יום רעמסס לפי שנתקבצו כולם ובאו לרעמסס לשעה קלה. וכמ"ש שמ"ר פר' י"ט ס"ה נתכנסו כל ישראל אצל משה כו' ע"ש. ורעמסס שם ארץ ומדינה כמ"ש ויושב יוסף וגו' בארץ רעמסס על שם עיר רעמסס שבתוך הארץ וכמ"ש ערי מסכנות את פיתום ואת רעמסס. כמ"ש ויסעו ב"י מרעמסס סוכותה מעיר רעמסס לעיר סוכות וכמ"ש במכילתא בא פסוק ויסעו ב"י מרעמסס לסוכות שהלך קולו של משה מ' יום בכל מצרים ובאו ממצרים לרעמסס ומרעמסס לסוכות בשעה קלה א"כ מ"ש במדרש הקבצו לרעמסס יתכן שצ"ל והקבצו מרעמסס והיינו לסוכות וצ"ע:

האספו מי' השבטים. על גאולה אחרונה גם כן ב' אסיפות תחלה יתקבצו י' השבטים יחד ויהודה ובנימין יחד ואח"כ יתאחדו יחד. ובתנחומא בא"א:

ויאספו אל ירושלים ויטהרו הלשכות. וצ"ע שאין פסוק כזה בתנ"ך. והיפ"ת גורס פסוק של נחמיה י"ב כ"ח כ"ט ויאספו בני המשוררים וגו' עד ויטהרו הכהנים והלוים הרי ויאספו כולל טהרה. ומ"ש ויטהרו הלשכות נ"ל שכוונתו להביא עוד ראיה על הקבצו שכולל ג"כ טהרה כמ"ש נחמיה י"ג ואומרה ויטהרו הלשכות וגו' עד ואקבצם ואעמידם על עמדם שעל ידי קביצה זו טיהרו הלוים עושי מלאכת המנחה והלבונה כמ"ש שם פסוק ה' וזה עומק פשט המקרא ע"פ מדה ל"א וד"ק ובתנחומא כאן ובילקוט הגירסא האספו הטהרו כענין שנאמר תסגר שבעת ימים אחר תאסף ובעל המאמר שם ר"י ור"פ כמו כאן במאמרים הקודמים. גם יתכן שכוונת המדרש למ"ש ד"ה ב' כ"ט ט"ו ויאספו את אחיהם ויתקדשו לטהר את בית ה':

חבירו כתיב. שאף שכל הפרשה מדבר שם מענין התחברות יהודה וישראל יתכן שהיחידים יהיה להם פירוד לבבות ע"כ מדייק ממ"ש חברו שכל י' השבטים כאיש אחד חבירו של יהודה ובנימין שהם ג"כ כאיש אחד:

באחרית וכו'. פסוק כזה אינו בתנ"ך אך הוא מורכב משני עסוקים מיחזקאל ל"ח ט"ז וכן מצאתי בהדיא באג"ב ס"פ פ"א. ומישעיה ל"ד כמש"ל פר' ל"ב ס"ח באריכות פל"ד סי"א ודרשה זו ע"פ מדה ז' וי"ז:

לגלות. באג"ב פפ"א באריכות וכ"ה בתנחומא. ואצל דניאל כתוב בדניאל י"ב פ' ד' סתום הדברים וגו' הרי שהיה יודע ואח"כ בפסוק ט' כתוב ואומרה אל אדוני מה אחרית אלה והשיב לו כי סתומים וחתומים הדברים וגו' משמע מהכל אפילו מדניאל והם ב' כ"מ והכריע שתתלה היה יודע ואח"כ נסתם גם ממנו. ועיין מד"ת מזמור ל"א:

כך היתה עדת קרח. מאמר זה כפול לקמן סס"ד. ויתכן שכאן היה כתוב מענין ברכת ראובן כמ"ש לקמן ושלא לכפול הדברים דלג ומאמר זה נשאר במקומו כי בענין הברכות יש לשונות ושיטות הרבה וכאן העתקת שיטה אחת ולקמן העתקת שיטה אחרת. ולקמן יתבאר: