פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צח:א

אקרא לאלהים עליון. וס"ד לאל גומר עלי. הוקשה לו מ"ש ויקרא יעקב אל בניו הלא היו כולם לפניו תמיד. ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז מפסוק אקרא שמ"ש כאן ויקרא שקרא אל הש"י בעת שצוה לבניו ואגב שהביא הפסוק דורש בו. וחסר כאן הציון בריש הפרשה. ויקרא יעקב אל בניו:

בראש השנה. עי' שע"ר פט"ו ס"ב וס"כ ובילקוט תהלים מז' נ"ז וירושלמי נדרים פ"ו סה"ח וירושלמי ריש סנהדרין וריש כתובות שדורשים כל הפסוק על ראש השנה שמסכים על מה שב"ד עושים ומעברים את ר"ה וזהו לאל גומר עלי. ומ"ש ביוה"כ לידע איזה לה' ואיזה לגזירה מקומו לקמן אצל דרשה בחיק יוטל כדלקמן ולא מצאתי לשון המדרש שבכאן בשום מקום ולפי מ"ש בתנחומא סדר וישלח רס"ב על פסוק וה' נתן קולו לפני חילו קול שופר בר"ה לפני יוה"כ שעי"כ זוכין לסליחה ביה"כ יתכן פירש המ"כ וצ"ע:

שהסכים הקב"ה. ובתנחומא כאן ומנין שהסכים הקב"ה עמו. את מוצא כל ברכה וברכה שבירך יעקב את השבטים כך ברכת משה כו' ומ"ש כפי מה שהוא פירוש כפי זכותו וכפי מה שצריך לדורותיו:

לגזירה. לעזאזל שכתוב אל ארץ גזירה:

גורלן של שבטים. מרומז בברכת השבטים איזה חלקו וגורלו בארץ כמ"ש זבולון לחוף ימים ישכון וגו' וכן כולם: