פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צח:יג

אלולי שנדבק. עיין מ"כ. כמש"ל סי"א שברכות השבטים על הגדולים שבדורותיהם ודן על שמשון כמ"ש במ"ר פ"י:

כיחידו ש"ע. הוא ד"א. סוטה י' לקמן פצ"ט סי"א וע"ל פס"ו ס"ג ששייך כאן שכל מלחמות שמשון היה בעצמו בלא סיוע אחר ובלא כלי זיין:

בטנה תרין. עי' מ"כ. גם יש לפרש שהיה בבטנה ב' ולדות. (ומהר"י בעהא"ק בבאו"י שלו אמר שמה שת"י לחי חמור טריה לועא דחמרא בטינתא ר"ל גם כן כדעת המדרש פה מעוברת והרד"ק לא הבין כן. ואחריו בספר המתורגמן אף שהביאהו בשרש בטן יפרשו מל' טין וטיט עיין שם. והשמרוני תרגם כל ותהר ובטנית כמ"ש בכר"ש צד נ"ב. ובאוג"ר צד ק"ג כ' כי שרש בטן משמש בלשון סורי גם על ההריון גם על הלידה. ע"כ):

מפטפט צחי. עי' מ"כ דכאן כתוב ויהי ככלותו לדבר וגו' ויצמא מאד משמע שהרבה לדבר לבד המפורשים שהם מעטים. ודקדק המדרש לומר מפטפט שמ"ש בלחי החמור לא היה דרך שבח ותהלה להש"י אלא דרך התפארות שהחזיק טובה לעצמו על גודל גבורתו. וע"כ נענש בצמאון:

לא היה יכול לפשוט. שעל כן היה בהכרח שיצאו לו מים במקום שיניו בפיו כדבסמוך:

לחי שמו. כמ"ש הוא בא עד לחי וגו' ויקרא למקום רמת לחי. ורבנן לא פליגי על לחי שהוא ודאי שם מקום. אך פליגי על מכתש לר"ל מכתש שם כלי כמ"ש אם תכתוש האויל במכתש וגו' ורבנן לא משמע להו לפרש לכלי שבמקום לחי ודורשים מה לחי מקום אף מכתש מקום. מקום קטן בתוך מקום גדול:

יזנק מן הבשן. הלא בשן נחלת גד מעבר לירדן ומה לדן שם ע"כ דורש ע"פ נוטריקון בשן מבין שיניו וכמ"ש גיטין נ"א ילקוט תהלים ס"ח איכה רבתי פ' על אלה אני בוכיה: