פירוש מהרז״ו על בראשית רבה פה:יב

בג' מקומות הופיע. מכות כ"ג ב' קה"ר פסוק אי לך ארץ. מד"ת סוף מזמור י"ז וע"ב. ובב"ד של שם היתה השכינה כמ"ש וישכון באהלי שם. סנהדרין הגדול שבעולם אז. וכמש"ל פס"ז ס"ח שם ועבר יושבים עלי בדין עיין ירושלמי סוטה פ"ט הי"א במ"ר פי"ג ס"ד ובכללם גם האבות עד נ' של יעקב בב"ד של שם ועד ע"ז של יעקב בב"ד של עבר. שאז מת עבר ונשאר בבית דינו וסנהדרין שלו יעקב והשבטים וכמ"ש שמ"ר פ"ל ס"ט כשהודה יהודה היו יצחק ויעקב וכל השבטים יושבים בדין תמר. ומה שקרוב אסור לדון אולי נתחדש אחר מ"ת:

צדקה ממני. עי' רש"י בחומש פשוטו ע"פ מדה ט' ואם כן תיבת ממני מיותר. וכמו שאמרה למי אשר אלה לו אנכי הרה היל"ל שלי הם. ע"כ דורש שמ"ש דברי רוה"ק הם. ובקה"ר שם הגירסא ורוה"ק צווחת ממני ממני היו כל הדברים וכן הובא ברש"י בחומש בהוספת דברים. ומ"ש אתם מעידים כמ"ש מכות שם שמא תאמר שבא עליה אחר יצתה ב"ק ואמרה ממני ומאתי יצאו הדברים כבושים ע"ש:

מהו אומר בבני עלי. לפי הגירסא שלפנינו צ"ע מה שייכות מאמר זה לכאן וכן מ"ש לקמן וכדכוותה באיזה ענין הם דכוותה. אך האמת יורה דרכו שכל המאמר לקוח ממדרש שמואל פ"ז רק שכאן חסר ריש המאמר וה"ג ועלי זקן מאד וגו' אמר ר"י בר"ס בשם חזקיה זה אחד מן המקראות שהיה רבינו דורש לשבח. ואת אשר ישכבון את הנשים וגו' ודכוותא ולא הלכו בניו וגו' ודכוותא ותשב בפתח עינים וגו' ואגב פסוק זה הובא כל הדרשה לכאן:

משהין את קיניהן. עיין שבת דף נ"ה:

בבניו של שמואל. כאן חסר וה"ג במדרש שמואל שם אמור מעתה ע"י שהיו נוטלים את המעשר ודנים (שמואל היה לוי מבני קרח) והם דברי ר"י בר"ס בשם חזקיה הנ"ל בעל המאמר ואגב הביא דברי ר"ב:

ודכוותה ותשב. שגם פסוק זה דורש לשבח כמ"ש לעיל פר' זו ס"ז: