פירוש מהרז״ו על בראשית רבה פד:יז

זכורה היא. שלא יתכן לומר שעל שמחת השלכת יוסף לבור ישבו לאכול לחם שהרי אמרו בסימן הסמוך שעברו אותן הדיינים של יוסף והתחילו לאהוב אותו ואף שהמכירה היה לדעתם דבר הכרחי עכ"ז הצטערו אלא לדרוש זכירה כמ"ש ויזכור אלהים את רחל שהוא לטובה ומ"ש תקוה היא היינו מ"ש וישאו את עיניהם שהיה די במ"ש ויראו ע"כ דורש על התקוה כמ"ש כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו. ובתנחומא תשא ס"ס ב' אמר ר"י בר"ש ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף כלכל את העולם בשני רעבון אם עבירתם כך זכיותיהם עאכ"ו. והוא ק"ו סתום:

וישאו עיניהם. והנה וגו' וגמליהם נושאים נכאת וצרי וגו' שזה מיותר מה לנו לידע סחורתם אלא להודיענו שכל זה בהשגחה פרטית לטובת יוסף (וכ"כ רש"י בחומש יפ"ת). והמאמר במכילתא בשלח פסוק ויבואו בני ישראל בתוך הים דרשת ר' טרפון. ויהודה התבונן בזה ע"כ הסכים והשתדל שימכרו אותו להם:

בשבח יהודה. כי לפי מ"ש לקמן פפ"ה ס"ג שהיה לו ירידה שהתחיל במצוה ולא גמרה עכ"ז היה לו שבח בעצה זו שלכך החזיקו אחיו אותו לראש. ויתכן שמאמר ריב"א חולק על מאמר ר"י בר"ס שלא היתה גדולתו ע"י יעקב אלא מאחיו כמ"ש יהודה אתה יודוך אחיך:

נלך ונתפוס. כמ"ש המ"כ שתיבת לכו מיותר. ודורש שלהתנהג במנהג ודרך העולם בין לטוב ובין להיפך נקרא הליכה כמ"ש והלכת בדרכיו וכדומה הרבה לא תלכו אחרי אלהים אחרים וכדומה וזהו לכו וע"פ מדה י"ז שמפורש בקללת כנען לעבד דורש כאן מדה ט' לכו ונתפוס וכו':