פירוש מהרז״ו על בראשית רבה פא:ה

ותמת כו' ל"י. קה"ר פסוק טוב ללכת. תנחומא תצא סימן ד'. פסיקתא רבתי פי"ב סס"ד:

בשורתא. כמ"ש בתנחומא שם וילקוט כאן ז"ל את מוצא כשמתה רבקה כו' הוציאוה בלילה כו' לפיכך לא פי' הכתובים מיתתה אלא מן הצד שנאמר ותמת דבורה מינקת רבקה ויקרא שמו אלון בכות שתי בכיות עד שיעקב משמר אבל מניקתה בתה לו בשורת אמו וכו' וכמ"ש כאן והרמז מן הצד שמאחר שכתוב אלון בכות בכיה אחרת ולא פי' הבכיה ע"כ שמפורש כאן על מי הבכיה השנית והיינו רבקה שנזכרת בפסוק זה מינקת רבקה. וע"כ לא נזכרה עוד. וענין דבורה לכאן לבית אל יתכן כפי הפשט על שרבקה אמרה ליעקב ושלחתי ולקחתיך משם ע"כ שלחה רבקה את דבורה ליעקב להביאו ומתה בדרך בבית אל. וכ"ה מפורש בספר הישר. ועמש"ל פ"ק ס"י כמה שנותיה:

ברכת אבלים. לעיל ספ"ח לקמן פפ"ב ס"א וס"ג. ודייק מ"ש בסמוך וירא אלהים וגו' ויברך אותו ואח"כ ויאמר לו אלהים שמך יעקב. ודורש סמוכין שמ"ש ויברך אותו שייך למעלה אלון בכות ויברך אותו על בכית רבקה ברכת אבלים. ומ"ש ויאמר כו' שמך יעקב הוא ענין בפ"ע: