פירוש מהרז״ו על בראשית רבה פא:ד

והיכן נתכנסו לחצור. כמ"ש יהושע י"א ויהי כשמוע יבין מלך חצור וגו' ויצאו הם וכל מחניהם וגו' ויועדו וגו' ויבאו ויחנו וגו'. והנה אצל ויחנו יחדו מפורש אל מי מרום. אך מ"ש תחלה ויועדו לא פי' להיכן. וזהו ששואל והיכן נתכנסו. ומ"ש לחצור אע"פ שאינו מפורש כן למוד הוא מענינו שתחלה כתיב ויהי כשמוע יבין מלך חצור וישלח וגו' בודאי שאספם אליו לחצור. וממ"ש כי חצור לפנים ראש כל הממלכות האלה. וע"כ שרפה יהושע כי שם נתכנסו. ומ"ש דכתיב רק הערים העומדות על תלם הוא ראיה על עיקר המאמר שבקשו לרדוף ולא הניחם הקב"ה. ונ"ל דדייק המדרש מ"ש הערים העומדות על תלם לא שרפם ומשמע שהערים שאינם עומדות על תלם שרפם והדבר בהפך שאשר שרפם אינם עומדות על תלם ואשר לא שרפם עומדות על תלם. ועוד דמשמע שהרבה ערים שאינם עומדות על תלם שרפם ואח"כ אמר זולתי חצור לבדה שרף יהושע. והם בכ"מ. והכריע שמ"ש העומדות על תלם פירושו שישבו ולא רדפו גם לא באו לחצור. ולמוד מכאן שהיה חתת ה' עליהם. אך חצור שרף על שנתוועדו שם:

ומשה אמר ליהושע. שמתחלה אמר לא שרפם ישראל ואח"כ אמר את חצור לבדה שרפה יהושע ע"כ דרש שבמסורת שרפה יהושע כי ישראל לא רצו לשרוף גם את חצור:

הרטיב כו'. לעיל פס"ט ס"ח: