פירוש מהרז״ו על בראשית רבה נג:ה

זה אברהם. כי היל"ל לדוד עבדך. ואמר לעבדך דוד כוון תחלה על אברהם שהוא הראשון שקראו הקב"ה עבדי כמ"ש בראשית כ"ו כ"ד בעבור אברהם עבדי (וע"כ שזה היה קודם מ"ש בראשית כ"ד י"ד) וכמ"ש שמ"ר פי"ב סימן ב' מכמה מקומות. את אשר דברת לו כמ"ש היפלא מה' דבר וגו' ותדבר בפיך ובידך מלאת ויעש ה' לשרה כאשר דבר וכמו שעשה לאברהם כך עשה לדוד אבי:

עקרת הבית. וכמ"ש לקמן ר"פ ע"א אלו עקרות שהן אסורות כו':

אם הבנים שמחה. כמ"ש פר' זו סימן ט' וכ"ה בפסיקתא פר' מ"ג סימן ד' וזהו בנים לשון רבים:

מה שא"ל כו'. כאן חסר שם האומר. ופלוגתתן בכפל כאשר אמר כאשר דבר לת"ק הראשון על הש"י כמ"ש ויאמר ה' עד למועד אשוב והב' לרבות דברי המלאך שאמר שוב אשוב אע"פ שאינו כסדר ור"נ דורש כסדר הא' על דברי המלאך והב' ע"ד הש"י. וגירסת הילקוט בת"ק מה שא"ל בדיבור היינו מ"ש היפלא מה' דבר ע"ש והכל על הש"י שיש בהבטחה זו אמירה ודיבור כמ"ש בפסוק י"ג וי"ד:

ר"י אמר כו'. בפסיקתא פמ"ב סימן ד' ר"י אומר וכו' ר"נ אמר פקד את שרה כאשר אמר בבן כאשר דבר שהחזירה לנערותה ועי' פמ"ז סימן ו' ושם מבואר גם דעת ר"א. ועי' מ"כ וצ"ע וע"ש בפסיקתא הוספת דברים בדברי רשב"ל ועי' פר' ס"ג סימן ה' אצל רבקה ג"כ מרשב"ל דרשה זו:

בעל פקדונות. בפסיקתא פר' מ"ג סימן ה' הגי' אברהם ושרה הפקידו נפשות אצלי כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן ואני מחזיר להם נפשות: