פירוש מהרז״ו על בראשית רבה מג:ט
Perush Maharzu on Bereishis Rabbah 43:9 (Perush Maharzu on Bereshit Rabbah 43:9) · פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · free full Hebrew text
Open in the reader →הרימותי ידי. היל"ל הגבהתי ידי. ומה הכוונה בהגבהה זו. ע"כ דרש ר"י שע"פ מדת ממעל נכלל בתיבה זו ענין התרומה. כמ"ש והרמותם וכו' והתרומה אסור לזרים ואסר אברהם שלא יהנה משלל סדום כמו מתרומה. ודעת ר"נ שאם הוא מלשון תרומה א"כ היה אסור גם לאחרים. ומאחר שחלקם לאחרים לסדום ולאנשים שהלכו אתו אין כאן ענין תרומה. ע"כ דורש שאסרם על עצמו באיסור שבועה. ולאחרים מותר ודעת רבנן שאין בענין ההרמה עצמו שבועה אלא שעם השבועה עצמה לפעמים מרימים הידים. וא"כ היל"ל העיקר שנשבע לה' שלא יקח. על כן דרשו שעשאן שירה. פי' שאברהם התבונן בגודל הנס שעשה לו הקב"ה ית"ש למעלה מן הטבע. והוא לא עשה כלום ואין לו חלק בכל השלל רק לשורר ולזמר לה' ולקדש שמו יתברך וכל דרשות אלו ע"פ מדת ממעל וגז"ש:
אתה אמרת אם מחוט. סוטה י"ז ושם נסמן שמ"ר פרשה מ"א סימן ב' אגדת בראשית סוף פרק י"ג על פי מדת ממעל ומנגד:
זה המשכן. שנארגו היריעות מחוטי שש וארגמן ותולעת שני:
עורות תחשים. שנקרא בלשון נעל כמ"ש ביחזקאל ט"ז י"ב ואנעלך תחש וכן מצאתי בהדיא בפסיקתא רבתי פר' ל"ג סי' ט' ובילקוט יחזקאל ט"ז והוא מפסיקתא ולא מאיכה ועיין עוד בשם תנחומא שם. וזה על פי גז"ש:
הה"ד ויען כל איש רע. צ"ע איך למד דוד מאברהם שיהיו שוים וכו'. אך המאמר הזה נסמך על מ"ש בפר"א פרק כ"ז וז"ל שם לקח אברהם את ג' תלמידיו ואת אליעזר עבדו עמו ורדף אחריהם עד דן וכו' ושם הניח תלמידיו ונשיהם עמם. (כמ"ש פסוק י"ד ילידי ביתו י"ח וג' מאות וירדוף עד דן ויחלק עליהם וגו' הוא ועבדיו. ואח"כ וירדפם עד חובה לבדו עם אליעזר ודו"ק) ולקח אליעזר עבדו עמו וכו' ורדף אחריהם עד משמאל לדמשק עכ"ל. הרי שתלמידיו ענר אשכל וממרא נשארו בדן וישבו שם על הכלים והמתינו עד שחזר אברהם. ואברהם עם אליעזר רדפו אחריהם והצילו הרכוש ועכ"ז מפורש בתורה שנתן להם חלקם. ומזה למד דוד ג"כ וכו' שכאן משמע שגם אליעזר לקח חלקו והוא בכלל מ"ש וחלק האנשים אשר הלכו אתי:
ויהי מהיום ההוא ומעלה. ומעלה משמע בדורות שקודם לו. על כן בהכרח לדרוש על פי מדה ט' כאלו כתוב ויהי מהיום ההוא והלאה. ומעלה. ובכח הכתוב ויהי מהיום ההוא משמע שמדבר לעתיד ובהכרח שכונתו על תיבת והלאה שמשמעו לעתיד וכמ"ש במדבר ט"ו כ"ג מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם. בישעיה י"ח מן היום והלאה. ותיבת ומעלה בא ללמדנו שלא תיקן דוד החוק הזה מדעתו ולבו אלא שכך היה החוק מעולם והיינו על פי מדה י"ז שכן היה באברהם: