פירוש מהרז״ו על בראשית רבה מ:ה

ויהי כבוא אברם. הוקשה לו שתיבת אברם מיותר שהרי בפסוק י"א ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה לא כתב אברם שסמך על מ"ש בתחלת הענין וכן כאן היה די שיאמר כבואו או כבואם. ובהכרח שבא לדייק שאברהם בא ולא שרה והיכן היתה שלא באה והרי מפורש ויראו המצרים את האשה. על כן דורש שתחלה הטמינה ובא אברם לבדו ומרומז גם בפסוק והיה כי יראו אותך המצרים משמע שיתכן שלא יראו אותך כי אטמינך:

הבהיקה כל ארץ מצרים. היינו שאותם שראו אותה התפלאו מאד ופרסמו עד שנתפרסמה בכל ארץ מצרים:

לראשי הדורות. כמו יוכבד ומרים וצפורה ובת שבע ושאר נשי דוד והשונמית שמפורש בדברי חז"ל מן הפסוק:

עד מאד. עד גבול של חוה ולא מאד בכלל. אך בשרה לא כתיב עד. ומ"ש במדרש מאד מאקונין של חוה פירושו בהכרח שהיה בה מעין איקונין של חוה. ורמז על חוה כאן בתיבת מאד כי תיבת מאד הוא אדם כמ"ש לעיל פר' ח' סימן ה' וחוה נקראת אדם כמ"ש לעיל פר' כ"א סימן ב':

ויראו אותה. וס"ד ותקח וגו' ועל זה דורש מתעלה והולכת וכמ"ש לעיל פר' ט"ז סימן ה' ושם נסמן ומבואר. ועי' במ"ר ריש פר' י"ח. וכן במדרש אסתר פסוק ותלקח. ומ"ש ואעילל פי' ואכנס עמה לפרעה:

אלא בעלייתן. בעת שהיו במעלה והצלחה אשר מזה יש סימן להצלחת צדיקים שיתעלו כמ"ש בסי' הסמוך:

ויעלו אותו מן הבור. וזה היה בעת ירידתו ושפלותו וכתוב שם בפסוק הסמוך וישלח המלך צדקיה ויקח את ירמיה כי כל הדרשה מתיבות ויקח ותקח ותלקח ולקחום וכדומה. ופסוק זה הוא בירמיה ל"ח: