פירוש מהרז״ו על בראשית רבה מ:ד

כל השנים הללו. ע' מ"ש לעיל פר: ל"ח סי' ו' אברהם פרדה עקרה. שעל דרך הסברא נשא אברהם אשה בילדותו כמו הרן אחיו וכמ"ש לעיל בסוף פר' ל"ח:

וזו עמדה. שאם היו כפי הטבע היה משתנה מפני הדרך ולא היה חושש שיחמדו אותה המצריים. אך מאחר שלא נשתנה על כן יש לחשוש:

הלכנו בארם. שעד עתה היה יכול לחשוב שיש הרבה כמותה עד שהלך בארם ונודע לו שאין כמותה. ודורש ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב הנה ידעתי פי' מכבר שאשה יפת מראה את. והיה נא כי יראו אותך המצרים שהם שחורים ושם ניכר יותר היופי. וזהו מ"ש עכשיו שאנו נכנסים למקום שחורים. שתיבת נא שייך כאן:

ר' פנחס בשם ר"א. בא לדרוש ס"ד מ"ש למען ייטב לי בעבורך וגו' ועל זה אמר שעשה עצמו טפילה שעיקר הטובה שייך לה. ולו בעבורה ובגללה:

אברהם וברק. תחלה חושב כסדר. אך כשבא לדרוש בהם דורש תחלת מברק ואח"כ מאברהם כדרך המדרשים שהדבר שהוא עקרי בדרוש חושב בסוף:

אם תלכי עמי לקדש. הוקשה לו מ"ש ואם לא תלכי עמי לא אלך. הלא היא אמרה לו בנבואה בציווי מהש"י ועוד שהיה די שיאמר אם תלכי עמי ותיבת והלכתי מיותר ע"כ דורש מ"ש והלכתי פי' והלכתי עמך וכמ"ש ברישא דקרא אם תלכי עמי א"כ מ"ש והלכתי פי' והלכתי עמך ע"פ מדה ט' הרי יש כאן שתי הליכות אחת הליכה שצותה אותו לקדש ועל זה ביקש שתלך עמו והב' הוא לחצור והוא עמה וצ"ע שלא כתוב כלל שהלכה לחצור. אך הענין בזה שאחר מפלת סיסרא כתיב ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין מלך כנען. וגו' עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען והנה להכניע מלך גדול כזה לא יתכן בלא מלחמה ובפסוק הנ"ל וכפי המבואר שתיבת והלכתי שפירושו והלכתי עמך היינו הליכה למלחמה אחרת היינו מלחמת יבין מלך כנען אשר מלך בחצור כמ"ש בריש הענין. ובמלחמת חצור היתה דבורה העיקר והוא עמה:

אם תלכי עמי לשירה. דעת ר' נחמיה שמאחר שאמרה בנבואה לא יתכן שיסרב בזה ולצרף את דבורה עמו גם יקשה מ"ש דבורה כי לא תהיה תפארתך משמע שכל הענין שיתפאר שהוא הכניע לסיסרא ולתפארתו וכשתלך עמו הנביאה בעצמה לא יהיה לתפארתו חלילה לומר כן. ע"כ דורש שמ"ש תפארתך פירושו מלשון פאר ושירה כמ"ש ימלא פי תהלתך כל היום תפארתך וכלשון מתקני הברכות יפארוך סלה. תפארת וגדולה יתנו. והשיבה לו שעל ידי שלא התהלך בתמימות במצות הש"י הפסיד שלימות השירה והניחה מידו וכאן חסר וצ"ל כמ"ש שמ"ר פר' מ"ה בסימן ב' לשון יוני הוא אפס הניח. ובמוסף ערוך כתב בלשון יוני אפס עזוב והענין אחד שהניח ועזב מה שבידו ועתה תהיה דבורה העיקר והוא הטפל. ומתשובתה אנו יודעים שברק ביקש שתלך עמו לשירה ע"פ מדה ט' וע"פ מדת מנגד ומ"ש אלך עמך למלחמה. היינו מלחמת חצור שמרבה מיתור תיבת והלכתי כמו לר' יהודה. ולדעת ר"נ היה עיקר בשירה ונעשה טפילה. ולדעת ר' יהודה שהיה עיקר במלחמת קדש ונעשה טפילה כי ביד אשה ימכור ה' את סיסרא היינו על ידי יעל. ואם לא היה מבקש שתלך עמו דבורה היה סיסרא נופל בידו: