פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לט:א

שמעי בת ודאי. הוקשה לו מ"ש לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. שהיל"ל בהיפך לך לך מבית אביך וממולדתך ומארצך על כן דרש שהכוונה על הליכה והעתקת הנפש שתעזוב ותשכח מנהגי ארצה וא"כ הסדר בהיפך תחלה שוכחים מנהגי ארץ ואח"כ של המשפחה ואח"כ של בית אביו. וסדר זה מפורש בפסוק שמעי בת וגו' ושכחי עמך ובית אביך שהמזמור הזה הוא משל על נפש אברהם שקורא אותה בת וע"פ מדה י"ז אנו יודעים כוונת הפסוק כאן שילך כדי שישכח ויעזוב. ובתנחומא ריש פרשה זו שמעי בת וכו' זה אברהם ושכחי עמך ובית אביך זה עבודת כוכבים כמ"ש הוי האומרים לעץ אבי אתה. ויתאו המלך יפיך זה הקב"ה וכמ"ש כאן:

וראה בירה. ענין המשל מי שרואה בנין יפה ומסודר מבין ומודה שיש אדון ובעל לבירה זו ואומן חכם בנה אותה. אך ראה שהבירה נשרפת באש אז חשב שאדונה ובעלה עזב אותה. עד שאמר לו בעל הבירה אני הוא אדון הבירה ובעלה ובכוונה מאתי היא בוערת. כך העולם מעיד על עצמו שיש לו בורא קדמון מנהיג בחכמה וחסד. אך כשראה הבורא שהרשעים מפסידים העולם והאבדון והכליון בוער כאש לאבד ולכלות בדור המבול וההפלגה. ומזה נתבלבלה דעת אברהם שאדון העולם עזב אותו וחלילה אינו חפץ שיעבדוהו עד שנגלה עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם ואדונו ובכוונה נעשה כל הכליון והעונש. עי' יד"מ. אך באמת חפץ שיעבדוהו. וזהו מ"ש ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך והשתחוי לו שרוצה בעבודתו:

ליפותך בעולם. שהיל"ל ויתאוך המלך ובנמשל מהו יפיך. ודורש הנמשל ליפותו ולהדרו בעולם וכמ"ש ואברכך ואגדלה שמך:

והשתחוי לו. בארצו ומקום שכינתו וביתו וזהו לך לך מארצך כו':