פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לח:ט

אחת מעשר ירידות. בפר"א פרק י"ד מבואר כל הירידות וש"נ וע' מש"ש וזו היתה ירידה הב':

בנוי דאדם. ע"פ מדה ט"ז מיוחד במקומו ולעיל פרשה כ"ד סימן ו' דורש ג"כ בנוי דאדם קדמאה. ושם פי' כפשוטו. אך כאן לא יתכן לפרש כן. אלא על שהם כפויי טובה כמוהו כמ"ש לעיל פר' י"ט סימן י"ב וע"כ כתוב האדם בה"א הידיעה:

שנתים מדור המבול עד דור הפלגה. פי' שהרי ארפכשד נולד שנתים אחר המבול. וממנו ומבניו התחיל דור הפלגה כמפורש בתורה. והוא עצמו חיה בעת הפלגה. שהרי חיה תל"ח שנה הרי ת"מ מן המבול. וההפלגה היה ש"מ שנה אחר המבול כמ"ש לעיל פרשה כ"ו סוף סי' ג' וש"נ וכן כל היו"ד דורות היו בהפלגה. ועיקר הדרשה מארפכשד על שאצלו מפורש כנ"ל. וכמ"ש לעיל סימן ג'. וע"פ מדת סמוכים דורש. שכאן כתיב אחר המבול ויהי כל הארץ שפה אחת ושם כתיב שנתים אחר המבול א"כ מ"ש כאן אחר המבול פירושו ג"כ שנתים שמאחר שנולד שנתים אחר המבול ראה וידע ככל המבואר:

הואיל והן עם אחד. ר"י דורש מאחר שהם דברי שבח אמר כן בכוונה לטובה שעם אחד ושפה אחת הוא שבח גדול מחוייב שימשך מזה להם הנחה מעונש. וכמ"ש לעיל בסימן ו' בהדיא על כן אמר אם עושים תשובה אני מקבלם וכמ"ש ועתה. וכדברי ראב"כ בסמוך. ור' נחמיה סובר שאף על פי שבמקום אחר הוא שבח אך כאן הדבר למד מענינו שהוא לגנאי ולרעה וכמ"ש וזה החלם שפירושו המרידם כמ"ש בהדיא לעיל פר' כ"ג סימן ז':

א"ר אב"כ מלמד. עי' לעיל פר' כ"א סימן ו' ג"כ ר"א ב"כ וע"ש פירושו וכן לקמן פר' מ"ט סימן ו':

פתח של תשובה. וכמ"ש בתנחומא כאן אע"פ שמרדו ובעטו ועשו מגדל אם עושין תשובה אני מקבלן וזהו ועתה וכמ"ש רש"י בחומש על פסוק ועתה ישראל וגו' ע"ש:

והן אמרין לא אמר הקב"ה. הנה כל רואה יתפלא איך חלקו חז"ל כאן הפסוק לתיבות והוציאוהו מפשוטו שהכל מאמרו של הקב"ה שהם דרשו שתיבת לא אמרו הם. ותיבת יבצר אמר הקב"ה. אך הענין בזה כבר הארכנו בהקדמה ובפנים הביאור כמה פעמים. שדרך חז"ל להעמיד כל תיבה על מכונה שתשא התיבה עצמה משמעותה שלפי הפשט יקשה מהו ועתה דמשמע שקודם לכן ואחר כן היה נבצר מהם. ועוד איך אמר ועתה לא יבצר וגו' הלא הוא מפר מחשבות ערומים וגו'. ועוד שכביכול מדבר כבן אדם שמתיירא. על כן בהכרח שלא יובנו התיבות כפי המשך פשוטם מכולם יחד כי אם כל תיבה תישא משמעות מיוחד לפי כבודו ית"ש ולפי אמיתת הענין ועל פי המדות שהתורה נדרשת בהם. על כן דורש תיבת ועתה על התשובה וכאשר נתבאר דעת ר' יהודה ור"נ ע"פ מדה כ' ומדה ח' גז"ש. ותיבת לא מאחר שלא יתכן שהקב"ה יאמר לא יבצר שהרי הוא כל יכול ועוד מאחר שיעשו תשובה הרי מעצמם יבצר מהם ולא יעשו מה שיזמו. על כן דרשו שתיבת לא אמרו הם שהשיבו על מ"ש ועתה שיעשו תשובה והשיבו לא שאין רוצים לשוב. וכמ"ש ויאמרו לא נשוב. ומאחר שאינם רוצים לשוב וא"כ רוצים לגמור אשר יזמו לעשות ועל זה אמר מפר מחשבות ערומים ויבצר מהם כל אשר יזמו לעשות היינו שחשבו לעשות ד' סמוכות לד' רוחות העולם. כמ"ש לעיל סוף סימן א':

הכרם הזה. שהול"ל ימנע למה אמר יבצר ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל על בצירה של כרם כמ"ש כי תבצור כרמך וכדומה הרבה. ומ"ש מגממים אותו. פירושו כורתים הענפים הרבים הרעים ואין משאירים רק מעט הטובים. וזהו יבצר מהם שיחסר ויגמם מהם על שאין מהם בצירה של פרי מעשה טוב וזה ע"פ מדת מנגד וממעל ודרך קצרה: