פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לח:י

ששינו לתלמי. עי' לעיל פרשה ח' ריש סימן י"א וש"נ. וכן אצל סדום ארדה נא ואראה על כן שינו כאן ללשון יחיד:

משפתם אעשה נבלה. שמאחר שאמר אשר לא ישמעו איש שפת רעהו א"כ מ"ש ונבלה שם שפתם מיותר והיל"ל ונבלל וכמ"ש כי שם בלל על כן דורש גורע ומוסיף גורע המ"ם של תיבת שם ומוסיף לתיבת שפתם. והשי"ן נוטריקון של אעשה או שדורש תיבת שם נוטריקון אעשם ואינו גורע ומוסיף. ומ"ש נבלה כמו נבילה על פי מדת ממעל וכאלו כתוב ונבלה אעשה משפתם וזהו שמוסיף הה"ד משפתם אעשה נבלה עיין לקמן פר' צ"ז סוף סימן ו'. ופי' שעל ידי שפתם אעשה את עצמם נבלה שימיתו זה את זה וכדמפרש והולך וכמו שחטאו על ידי שפתם. ע"פ מדת ממעל ומנגד. עי' לעיל פר' ל"ה ריש סי' ג':

ר' יהודה ור' נחמיה. שתחלה אמר ויפץ ה' אותם משם ואח"כ אמר ומשם הפיצם ה' הרי שהיו שני הפצות ע"פ מדה יו"ד ור' יהודה סובר שהפצה הא' היתה משם לארצות והב' מארץ לארץ אחרת שלא שב אל ארצו שהיה שם קודם. ור' נחמיה סובר שהפצה א' היתה להרים וכמ"ש מלכים א' כ"ב ראיתי את העם נפוצים על ההרים וכן הוא ביחזקאל ל"ד. והב' שמ"ש ומשם הפיצם שחזרו אל ארצם שנתן לכל מדינה כח המושך שתבלע אותם שנתן חן מקום על יושביו וחזרו למדינתם. וזהו מ"ש בלע ה' פלג לשונם שהיה פליגתם בבליעה כנ"ל. וכמ"ש לעיל פר' זו סימן ה' ונלך איש אל ארצו הרי שהלכו איש אל ארצו. ומ"ש בדברי ר' יהודה ומצרים תופסת לארצו דורש רמז ממ"ש ויפץ העם בכל ארץ מצרים. ויפץ למקום שכתוב בו ויפץ ויתכן שע"כ ואת העם העביר הפצה ב' ודו"ק. ומ"ש אלא מהו ויפץ הכוונה וכו' על כל הענין של כופל הפצה ויותר נכון לגרוס אלא מהו ומשם הפיצם:

ויפץ אלא ויצף. על שכתוב ב' פעמים כנ"ל ואחד מיותר לדרוש בהיפוך אותיות ויצף ע"פ מדת ממעל לשון ששייך אצל מים:

ל' משפחות. ורמז לזה בתיבת בלל ר"ת בלע למ"ד משפחות. גם בשני פסוקים אלו ויפץ וכו' על כן וכו'. שלשים תיבות גם יתכן שתיבת משם מיותר ודורש נוטריקון ויפץ מהם שלשים משפחות:

עמדו מאברהם. וזהו ואעשך לגוי ל' גוי. כמ"ש במ"ר פר' כ"ב סוף סי' ח':