פירוש מהרז״ו על בראשית רבה לג:ג

טוב ה' לכל. הוא ד"א על פסוק ויזכור אלהים את נח:

על הכל שהוא מעשיו. שלא נפרש טוב ה' לכל אפילו למכעיסיו על כן פירש על כל שהוא מעשיו שתיבת מעשיו נמשך גם לרישא ע"פ מדה כ"ב ופי' שניכר עליו שהוא מעשיו ולא שינה ולא קלקל עצמו במעשיו הרעים וכמ"ש כל רואיהם יכירום עי' ויק"ר ריש פרשה י"ז:

שהן מדותיו הוא מרחם. ופירוש הפסוק טוב ה' לכל ורחמיו על כל מי שעושה כמעשיו מדת טובו ורחמיו וכמדותיו עליו הוא טוב ומרחם. וכמ"ש חז"ל והלכת בדרכיו מה הוא רחום וכו'. ור"י דסכנין דורש על שטוב ה' לכל נתן מדת רחמים בלב מעשיו שירחמו על אחרים. ור' תנחומא ור' אבא דורשים כר' שמואל אלא דלר' שמואל מ"ש מעשיו פי' על כל מדותיו כנ"ל ולר"ת ור"א על הרחמים לבד:

ביומי דר' תנחומא. ויק"ר פר' ל"ד בסימן י"א המעשה באריכות ע"ש ותמצא נחת הרי שעל ידי הרחמים של יחיד לבד הש"י מרחם על כל בריותיו:

רבינו הוה יתיב. לקמן פר' צ"ו בסוף ובירושלמי כלאים פרק ט' והביא מעשה זאת שעל שלא ריחם על העגל באו עליו יסורים. ועל שריחם על השרץ נסתלקו ממנו היסורים. ולפרש שמ"ש ורחמיו על כל מעשיו כפשוטו שמרחם על כל בריותיו שברא ועשה גם על שקצים ורמשים:

כל אותן י"ג שנה. וכמ"ש ישעיה נ"ב והוא מחולל מפשעינו וגו'. ובאיכה פסוק רוח אפינו נלכד בשחיתותם ובויק"ר פר' ט"ו סימן ג' דשם ושם נדרש פסוק זה על רבינו הקדוש וכן באיכה רבתי פסוק הנ"ל:

בתר יומין. זה היה בסוף י"ג שנה וכן מפורש שם בירושלמי בסוף י"ג שנה ותלתין יומין:

רבינו הוה ענוותן. גם מעשה הזאת מירושלמי הנ"ל:

אנא קאים. ובירושלמי הנ"ל הגירסא אנא מותיב ליה לעיל מיניה:

נתכרכמו. נהפכו למראה ירוק גע"ל:

עומד בחוץ. ולא אמר שקר חלילה ורבי סבור שבא בחיים ור"ח אמר לשון שכולל חי ומת ע"כ הקפיד רבי עליו שלא אמר לו בפי' שארונו בא ונתן לר' מקום לטעות ועי' בירושלמי שם שהביא מעשה שם שר' חייא מת קודם ר"ה ור"ה נקבר במערת ר"ח. וצ"ע בירושלמי אם יתכן לפרש שהכוונה על ר"ה האחרון תלמיד רב שהוא נקבר במערת ר' חייא ע"ש:

שהוא נזוף. על שבא לנסות את רבי והחרידו פתאום:

וקרב תלמידים. שהתלמידים שהיו לומדים אצל רבי מחמת יראתו היו עומדים ברחוק ממנו ורבי בענוותו מקרבם אצלו ומקרב לר' חייא יותר מכולם. ובירושלמי שם הגי' כד הוה עלו לבית וועדא הוה אמר יכנס ר' חייא רובא לפנים:

לא יעשה כן בישראל. אלא ר' חייא רובא לפנים ור"י בר"י לפני ולפנים ירושלמי שם:

מסתכל הייתי באגדת. בירושלמי שם הגי' ויעול עלי (לשון שבועה היא יבוא כן וכן) דאין סחית לא ידעית בהאי שעתא אשגרת עייני בכל ספר תהלים אגדה. ופי' דאין סחית שהסחתי דעתי מעסק ב"א ולא ידעתי כלל שהוא עומד לנגדי:

לאשונה. לאישון לילה ואפילה. ובירושלמי שם הגיר' דיהלכון עמיה בגין סכנתא ופי' שמאחר שהוא טרוד כל כך בד"ת. עד שאינו מרגיש בכבוד אדם גדול ממנו לא יכיר ג"כ בדרך באבן ובבור ויבא לידי סכנה:

דלא ישהי ותזער נפשיה. שלא ישתהה שם בשכחתו וטרדתו. וכשיזכור שעומד במקום חושך יחרד ותקטן נפשו עליו:

ויזכור אלהים את נח. פסוק זה קודם לכל הזכירות שזכר אלא על שהוא עיקר הדרשה הביאו באחרונה כדרך המדרש ואגב מאמר זה הביא כל הדרשות על פסוק זה:

רשב"נ. לקמן פר' ע"ג סימן ג':

מה זכירה. עי' לקמן פר' נ"א סימן ה' אצל לוט ולקמן פר' ע"ג סימן ד' אצל רחל שהיל"ל וירחם ה' וכו' ואמר ויזכור משמע שהזכיר את שמו ואת מעשיו ושואל ע"י איזה זכירה ריתם:

אותם כל י"ב חודש. מ"ש אותם היינו המבוארים בפסוק את כל החיה ואת כל הבהמה משמע זכירה אחת לכולם. ומ"ש י"ב חודש לפי שהכין להם מזון על י"ב חודש אף שהזכירה היתה אחר ק"נ יום:

מזכות הטהורים. וזהו אשר אתו בתיבה והיינו הטהורים. וכמ"ש וישלח את היונה מאתו ודרשו סנהדרין ק"ח מכאן שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים:

לשם קרבנו. עי' לעיל פר' כ"ה סימן ב' ופירושו שם. ומאחר שנקרא על שם שעתיד לעשות נחת רוח להש"י ע"י קרבנו. הזכיר את שמו לזכות לשכך תגבורת המים שתוכל התיבה לנוח. וכן לר"י ב"ח מאחר שנקרא שמו לשם נחת התיבה זכר לו שמו לקיים לו כן. ויותר נראה פשט המדרש שהביא ב' מאמרים אלו על פסוק ותנח התיבה והעיקר הוא מאמר ר"י ב"ח ומאמר ר"א הובא דרך אגב שנאמרו יחד לעיל פר' כ"ה סימן ב':

ר"י אמר לא ישבתו. עי' לעיל פר' כ"ה סימן ב' וכאן הובא אגב מאמר של ר"י ב"ח כמ"ש שם: