פירוש מהרז״ו על בראשית רבה כו:ז

ז' שמות. אמים ענקים רפאים כמ"ש דברים ב' פסוק י' האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים רפאים יחשבו אף הם כענקים והמואבים יקראו להם אמים וכן שם בפסוק כ'. רפאים ישבו בה לפנים והעמונים יקראו להם זמזומים. הרי שרפאים יחשבו כענקים ובלשון מואב נקראו אמים ובלשון עמון יקראו זמזומים ואנשי דור המבול נקראו רפאים כמ"ש איוב כ"ו. הרפאים יחוללו מתחת מים וכמ"ש לקמן פר' ל"א סימן י"ב על דור המבול. הרי שנקראו רפאים ענקים אמים זמזומים ד' שמות. וכאן נקראו עוד ב' שמות נפילים גבורים הרי ו' שמות של רפאים והז' הוא עוים היינו מ"ש דברים ב' פסוק כ"ג והעוים. ודעת המדרש שמ"ש והעוים פירושו שהם עם גדול כענקים ועל כן ישבו בחצרים הרי שהעוים נקראו רפאים וענקים. וכמ"ש יהושע י"א כ"ב ולא נותר ענקים בא"י רק בעזה וכו' וכמ"ש זה אצל עוים היושבים בחצרים עד עזה. גם רמוז במ"ש אנשי השם כדלקמן. הרי ע"י שאנו דורשים פסוק הרפאים יחוללו על דור המבול וכמ"ש מתחת מים היינו מ"ש נבקעו כל מעינות וכו' אנו דורשים ע"פ מדה י"ז שנקראו בז' שמות והמדרש פירש טעם לז' שמות אלו ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה:

מוח קוליות. ועיקר גבורת האדם ע"י העצמות ומוח. וע"י שהיה מוח העצמות רב בהם כ"כ ע"כ היו גבורים גדולים "ע מנין לו כך:

מנטרומין. פי' במוסף ערוך מחרידים ומטילים אימה:

ענקים פי' תכשיטין. כמ"ש משלי א' וענקים לגרגרותיך:

עונקים גלגל חמה וכו'. עי' מ"כ בשם רש"י ועיין במ"ר פר' ט"ז סימן י"א. וצ"ע מניין להמדרש כל זה ומה ענין ענק לחמה ונשמים:

שצדו את העולם. בגזל וחמס ורציחה ושאר חטאים שעשו וגרמו שיענש העולם במבול ודורש עוים הרבה עוים ואף שבכל מקום מעוט רבים שנים כאן דורש גז"ש מפסוק עוה עוה עוה אשימנה:

כנחשים. שהנחש דר בעפר ומאכלו עפר עיין לקמן פר' מ"ד ריש סימן כ"ג:

שהפילו את העולם. מחטאם שחמסו וגזלו ועשו כל רע ונפלו מן העולם שנכרתו ונאבדו ומ"ש שמלאו את העולם נפלים יתכן הכוונה כמ"ש לעיל ריש סימן ד' שהשחיתו על פני האדמה. ואולי הכוונה שע"י ריבוי הזנות אין הנקבות מולידות אלא מפילות נפלים. גם יתכן על שנפלו כל בני תבל ונאבדו וכמו שדורש עוים ג"פ עוה כך דורש נפילים ואנשי שם שסמוכים זה לזה והוקשו זה לזה. ודורש כל ד' שמות חוץ מגבורים שפירושו ידוע:

אחראי לא ילפון. כי תיבת וגם אחרי כן מיותרין ע"כ דורש שהכתוב מתמיה שמאחר שנענשו דור אנוש היה להם לדור המבול ללמוד ולא למדו. וכמ"ש על נפילים שנפלו מן העולם היה להם לגבורים ללמוד מהן. וכן אנשי השם ולא למדו. וכאן דורש שדור המבול לא למדו מאשר לפניהם כי כאן בדור המבול מדבר ומ"ש בדור הפלגה לא למדו מדור המבול דורש מפסוק שלהלן בסוף נח. ויולדו להם בנים אחר המבול כמפורש לקמן פר' ל"ח סימן ד' ע"ש בהדיא:

מעמדת בחור כיוצא בו. דורש אריכת לשון הפסוק שהיה די שיאמר הנפילים וכו' אשר הולידו המה הגבורים ע"כ דורש שבני אלהים המה בני הדיינים והשרים שבאו אל בנות האדם ונתנו בנות האדם עיניהם וחמדתם בנפילים והמה ילדו להם גבורים כנפילים:

בני בלי שם. וס"ד נכאו מן הארץ והיינו בני דור המבול שנאבדו מן הארץ כדברי ר' יוחנן וכאן קורא אותם אנשי השם לשבח וכמ"ש קריאי מועד אנשי שם. והם שני כתובים המכחישים מדה ט"ו והכריע ע"פ מדה כ' אא"ע. ימדת ממעל שדורש שם מלשון שממה וכמ"ש אצל עוים ונפילים:

שנתפרשו שמותם. שמ"ש אנשי השם שלא יתכן כפשוטו כנ"ל דומים לגבורים של דור אנוש שנזכרו בשמותם עירד מחויאל מתושאל וכמ"ש לעיל פ' כ"ג סימן ב' ופ' כ"ה סוף סימן ו':

ומי פי' מעשיהם. דורש אנשי השם כפשוטו לשבח חכמים וצדיקים ואם א"ע לדור המבול בעצמם שנקראו בני בלי שם תנהו ענין למי שפרשו שמותם שהם היו אנשי השם:

לא בא איוב. פי' ספר איוב שכולל איוב וחביריו שהספר מיוסד על סיפור הצלחת הרשעים של דור המבול שנאבדו מהעולם וכמ"ש לעיל אצל רפאים וכמ"ש עוד בפ' הבאים:

אליהוא. הוא הנזכר בסוף איוב:

קשה היא המחלוקת. בא לדרוש שמ"ש אנשי השם שהם בלי שם כנ"ל והכריע ע"פ גז"ש מאנשי קרח ללמד על דור המבול שהיו בעלי מחלוקת נוסף על רשעתם וחלק לבם ונאשמו: