פירוש מהרז״ו על בראשית רבה כג:ז

בג' מקומות. לקמן פר' כ"ו סימן ד' שמ"ש אז הוחל אינו מלשון התחלה וא"כ הוא לשבח שהתחילו לקרא בשם ה' ונהפוך הוא שהיו רשעים על כן דרשו שפירושו שעשו עבודת הש"י חולין. שאמרו שאין זה רצונו שיעבדו אותו בני אדם. לפי גדולתו ורוממותו ואין זה כבודו ומרדו במצותיו שצווה לבני אדם. והג' מקומות הא' בדור אנוש. שכתוב אז הוחל לקרא בשם ה' שהתחילו לעבוד לכל הברואים והב' בדור המבול שכתוב ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה וכו' וזה אצל גילוי עריות והג' בדור הפלגה שאצל נמרוד שהיה בדור הפלגה כתיב הוא החל להיות גבור בארץ. וזה בשפיכות דמים שבגבורתו התגבר על החלושים והרגם וגזלם וחמסם. ודרשו מ"ש אז הוחל. כי החל. הוא החל שאין זה מלשון התחלה דא"כ הוא מיותר דמאי קמ"ל בהתחלה זו. ועוד שאם נאמר שהוא לשון התחלה א"כ מ"ש אז הוחל לקרא בשם ה' פירושו שהתחילו לקרא בשם ה' ולא קודם לכן ונהפוך הוא. על כן דורש כפי שהיה באמת שאז מרדו ונעשו חולין וכן כל הג' וכנ"ל [וכ"ה ביפ"ת]:

וזה החלם. אצל דור הפלגה כתוב הן עם אחד ושפה אחת לכולם. וזה החלם לעשות ומאחר שאמר ושפה אחת לשון נקבה היל"ל וזאת ע"כ דורש וזה החילם על נמרוד שכתוב אצלו הוא החל שהוא מרד והמריד הכל. ומ"ש טפח בראשו פירושו שפרסם אותו לרעה והראה עליו כמו באצבע זה המורד והמריד הכל וא"כ פסוק הוא החל ופסוק וזה החילם שניהם על נמרוד על כן נחשבו לאחד. ועי' לעיל פרשה כ"ב סימן יו"ד בג' מקומות:

ראיתי בחלום. וכן בדור הפלגה כתוב שנתיראו ואמרו פן נפוץ. וע"כ בנו המגדל ומרדו ומגורת רשע תבואנו והפיצם כמ"ש ויפץ ה' אותם משם. ודמיון המשל כמו האשה על שחשבה בדעתה שבעלה שונאה ורוצה לגרשה רעיוני לבבה על משכבה סליקו וחלם לה כן עד אשר על כן מרדה בו ולא שמעה לו כלל. וגרמה שבעלה גרש אותה. ואם לא הסכימה בדעתה לא היתה רואה בחלום ולא מרדה ולא גרשה וכן בנמשל. שאם לא היו חושבים שה' רחוק מהם ולא היו אומרים פן נפוץ לא היו חולמים ולא היו מורדים ולא היו נענשים. אך בעבור שהסכימו בדעתם הסכלה שה' רחק אותם מעבודתו עד שהיו חולמים כן ונתאמת אצלם יותר והיה עסקם בעניני כישוף והחלומות שוא ומרדו בו בפועל כי כן טבע אדם שכל מה שמסכים בהסכמה חזקה בדעתו רואה כן בחלום וכן היה עונשם שגרשם והפיצם. וסמיכות הדרשה על מ"ש וזה החילם שאם הוא מלשון מרד לבד היל"ל וזה המרידם ע"כ דורש שכולל ג"כ לשון חלום ע"פ מדת ממעל [וכ"כ היפ"ת]:

עשיתם עצמכם. שהסכימו בדעתם הסכלה שכל פרצוף שבעולם הוא אלהות בין של עצמם בין של כל חי והיו קוראים עצמם בשם אלהות וזה מרומז במ"ש אז הוחל לקרא בשם ה' שפי' כנ"ל שמרדו בה' וקראו לאחרים בשם ה' ולא פירש למי קראו ומאחר שלא פירש הרי בהכרח שמפורש במקרא זה עצמו והיינו שקראו לאנוש שנזכר בפסוק זה לכל איש בשם אלהות וכאילו מפורש אז מרדו וקראו לאנוש בשם ה' וזהו וקראתם לשמכם וכמ"ש לעיל סימן ו':

אקרא למי הים לשמי. דורש מ"ש הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו. ותיבות ה' שמו מיותרים כאן. ועוד למה אמר לשון קריאה היה די שיאמר וישפוך מי הים וכו'. ע"כ דרש הקורא וכו' להודיע שה' שמו משלם גמול לרשעים ועושה בפלא שידעו כי שמו ה' וכמפורש כמה פעמים וידעו כי אני ה'. פי' שקרא מי הים לשמו שיצאו מדרכם הטבעי לעשות פלא בעולם. וזהו ענין הקריאה וצרכו שיעשו רצונו בפלא. ואגב שהביא הכתוב הביא ג"כ דרשת ר' אבהו וע' לעיל פרשה ה' סימן ג' בסופו:

כזה שהא שופך. כי השפיכה שמלמטה למעלה וכן כנגדו בשוה נקרא זריקה אך מלמעלה למטה נקרא שפיכה:

ב' פעמים כתוב. לעיל פר' ה' סימן ו' לקמן פר' כ"ה סימן ב' ולקמן פר' ל"ח סי' י' שהציף מהם שלשים משפחות וע' שמ"ר פר' ט"ו סימן ז' ופר' כ"ג סימן ד' ד"ר פר' ט' סימן ב' קהלת רבה פסוק ידעתי כי כל ירושלמי שקלים פרק ו' והב' פעמים כי כתוב בעמוס ז' פסוק ח' ובעמוס ט' פסוק ו' ודורש מדה י' על שכתוב שתי פעמים הרי שיצא הים שתי פעמים ונשפך על פני הארץ ותחלה יצא מים אוקינוס ממערבו של עולם וצמצם עד עכו ויפו ועמד שם לעולם וזהו סוף ארכו ונקרא ים התיכון והוא מפסיק בין חלק איראפע לאפריקא. והנה עכו ויפו בחוף אחד יושבים במזרח הים וכחדא חשיב להו ואנו רואים גם עתה חוף הים למזרחו הוא בעכו ויפו ולא הציף יותר א"כ מהו שאמר המדרש ובשניה עד כפי ברבריא ע"כ אני אומר שהכוונה שהציף ברוחב עד כפי ברבריא גם מדעת ר' חנינא ור' אחא ראיה למה שכתבתי שמ"ש לכיפי ברבריא הוא ברוחב שאם נאמר באורך א"כ פליגי בדבר שבמציאות שזה יסבור שעכו ויפו קרובים וכיפי ברבריא רחוקים ועלה בשניה וזה יסבור שכיפי ברבריא קרובים ועכו ויפו רחוקים זה לא יתכן:

עד פה תבוא. ודרש כן מדכתיב עד פה תבא ופה ישית ולא פירש עד איזה מקום ומאחר שלא פירש הרי שהוא מפורש בתיבות אלו עד פה עכו. כי פה וכה משמעות אחד להם. ופה ישית יפו. ומ"ש ולא תוסיף היינו באורך אבל ברוחב פליגי. שמות ערים אלו מפורשים בתורה ונתנו לדרוש עכו בשופטים ב' ל"א אשר לא הוריש את יושבי עכו יפו בריש יונה ובד"ה ב' בט"ו ים יפו ודורשים עכו עד כה ופה ישית פה: