פירוש מהרז״ו על בראשית רבה כב:ו

נתפייס ממנו. דמ"ש ואל מנחתו פירושו ששלח אש מן השמים לאות שקבל מנחתו אך מה כוונתו במ"ש וישע ה' אל הבל לזה דרש נתפייס ממנו. ועל שנתפייס ממנו על כן קבל מנחתו:

שאת ברכה שאת קללה. ספרי ריש סדר ראה אנכי אם תיטיב שאת ברכה ואם לא תיטיב שאת קללה. ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מי לחשך. אמרה תורה הברכה והקללה נתתי לפניך הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו. וענין הדרשה שהוקשה להם שכתוב אם תטיב שאת ואם לא תטיב ולא פירש מה יהיה אם לא תטיב. והתרגום פירש על פי מדה ט' וי"ז אם תטיב עובדך ישתביק לך ואם לא תטיב עובדך ליום דינך חטאך נטיר. וכוונתו שמ"ש לפתח חטאת רובץ פירושו לפתח שאול ויום הדין. אך דעת חז"ל שהכל מרומז בתיבת שאת. והענין בזה שאמרו בשי"ר פסוק כי טובים שתיבת שאת הוא מחמש מקראות שאין להם הכרע. שאת. משוקדים. מחר. ארור. וקם. ושאת הוא מ"ש כאן אם תטיב שאת ואם לא תטיב. שלפי הפשט הוא שייך למעלה אם תטיב מעשיך ותשוב בתשובה שאת ישא לך חטאך וכמ"ש בתרגום הנ"ל ומ"ש ואם לא תטיב הוא ההיפך שאם לא תטיב לא שאת לא ישא חטאך ועל כן כתוב ואם לא תטיב בוי"ו המהפך. אך חז"ל קבלו שאלו חמש מקראות אין להם הכרע. ונמצא שבין תטיב ובין לא תטיב שאת ועל זה דרשו בספרי אם תטיב שאת ברכה פי' אם נאמר שתיבת שאת שייך למעלה. פירושו שאת ברכה. ואם שייך למטה. שאת ואם לא תטיב פירושו שאת קללה. ועל זה שאל ר' אליעזר בנו של רי"ה מי לחשך פי' מי אומר לך לדרוש כן בתיבה אחת ברכה וקללה ועל זה השיב שאנו דורשים כן ע"פ מדה י"ז שמפורש במקום אחר שהברכה על עושה הטוב והקללה אם עושה רע. והמדרש דורש ג"כ כמו הספרי לענין ברכה וקללה אלא שדורש גם על פי גז"ש שמרומז באותה תיבה עצמה מה כוונתה שאם שייך למעלה הוא ברכה. כמ"ש וישא וכו' ויברכם ואם שייך למטה הוא קללה כמ"ש והשיאו וכו' אשמה. היוצא מזה שאין כוונתו לומר שתיבת שאת כאן כולל ברכה וקללה שזה לא יתכן. ולא אמרו שהוא שייך למעלה ולמטה אלא שאין הכרע ע"כ הוכרחתי לפרש כנ"ל. ועי' ויק"ר פרשה י"ד ריש סימן ב' שתיבת אשא כולל לשון שירה ולשון דֶבֶר יחד דשם אין הכרח מהמקום שכתוב שם אך כאן מקומה וענינה מכריע אותה:

אני מוחל לך. דורש שאת מלשון נושא עון. ומ"ש ואם לאו וכו' כוונתו כנ"ל שאת ואם לא תטיב מלשון התנשאות שהחטא גדול וחזק יותר מן האדם ומכריעו לכף חובה ומושל עליו ואינו מניחו להטיב דרכיו:

ונשוי פשע. שהתנשא על פשעו והתגבר עליו ומושל בו:

חטאת רובץ. חטאת הוא לשון נקבה והיל"ל רובצת ודורש על שתחלה היצר הרע חלש ואח"כ מתגבר עליו:

לחוט של עכביש. סוכה נ"ב. ומ"ש כקלע הזה של ספינה בא לפרש מ"ש כעבות העגלה ואם פי' על עגלה שהבהמות מנהיגים הלא אינה צריכה לחבלים עבות כל כך ע"כ דורש על עגלה שהולכת במים היא הספינה שהקלע שלה צריכה לחבלים עבות והקלע הוא המסך של הספינה שעל ידי המסך הרוח מוליך הספינה. גם יתכן שמפרש תיבות כעבות העגלה על הקלע של הספינה שהעגלה היא הספינה וכעבות פי' שע"י הקלע נעשה הספינה עבה וגבוה ונראית מרחוק אף שבאמת אינה עבה כך החטא נעשה עב וגבוה עד שעומד כנגדו כדלקמן:

ויחמול לקחת. נתן הנביא אמר כן לדוד על חטאו והנמשל על יצה"ר:

נעשה אורח. בפסוק י"ט ג' לשונות ויבא הלך ואח"כ לעשות לאורח ואח"כ ויעש לאיש הבא אליו והכל על איש אחד. הלך משמע שאינו עומד כלל רק בא בדרך הלוכו ובא לבית כרגע והולך לו. ואורח משמע שבא לבית בעה"ב ומתעכב שם ואח"כ הולך לו. ואיש משמע שאינו אורח כלל אלא כבעל הבית. וכאן במדרש חסר ענין ההלך ומפורש בסוכה שם:

ר' תנחום בר מריון. ילקוט תהלים פ"ט וענין המשל והנמשל כנגד יצר הרע. תחלה נראה לאדם באופן חלש וקל ועל כן אינו נשמר ממנו ואח"כ מתחזק עליו וקופץ עליו פתאום. ואף שהאדם עומד כנגדו ומתחזק עליו אעפ"כ מרויח היצר הרע שבין כך וכך מחטיאו מעט:

קמי פלטירא. לפני האופה המוכר פת ועגולי לחם. ובערוך גורס פרטירא ופירושו שוער וכתב המ"ע ובנוסחאות כתוב פלטירא ופירושו בלשון יון חנות שמוכרים בו פת:

דהוניא מצמית להון. בערוך ערך צמת גורס דהומיא ופירושו מקול מתקבצים והומים:

שאין בו תוחלת. שהוא חלש שאם יעמוד כנגדו בכל כחו יוכל לנצחו. ובילקוט תהלים הגירסא שאין בו תועלת וכן לקמן בנמשל תועלת. והענין בזה שעד אברהם היה דעת הרשעים שאין לעמוד ולהלחם עם היצה"ר שמאחר שהש"י ברא אותו באדם וכחו חזק וקשה על האדם זהו רצונו של היוצר שישמעו ליצר הרע שיהיה הוא מנהיג הגוף. וכמ"ש מפורש מלאכי ב' כל עושי רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ. וע"כ לא נתנו דעתם כלל לעמוד כנגד היצר. ומי שהתעורר לעמוד כנגד היצר הוא החוטא והפושע ודנו אותו למיתה כמו שעשו לאברהם. וכענין חוקי סדום:

וכתותי מפניו צריו. וכמ"ש חז"ל על פסוק צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו שהשונא הגדול של האדם הוא היצה"ר ונקרא צריו בלשון רבים על רוב תחבולותיו וכמ"ש בקהלת ובא עליה שר גדול וסבב אותה ואין שר בלא עבדים והפסוקים שם נדרשים על אברהם כמ"ש ויק"ר פר' א' ריש סימן ד' בהדיא:

אין יצה"ר מהלך. ילקוט משלי כ"ו ופי' שאינו בא לפתות אנשים ענוים וצנועים שאינם עוסקים בצרכי הגוף ואינם מתחילים להלוך בדרכיו כלל אלא מהלכים בצידי דרכו. כי אם מפתה לאנשים המהלכים בדרכיו ועוסקים בצרכי הגוף והם באמצע דרכו אותם מפתה ומנצחם:

א"ר אבין. ילקוט משלי כ"ו ושם כ"ט ובשני מקומות אלו גורס סופו להיות מתוח עליו. ופי' שיהיה משוך עליו ומושל בו בלא רצונו כלל:

רחב"פ. ילקוט ישעיה כ"ו:

להשתיקך דחהו בדברי תורה. בילקוט שם הגי' סמכהו בדברי תורה פי' סמכהו שיעמוד במקומו ולא יקרב אליך ודורש פסוק יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח. והוקשה לו שפסוק זה אין לו ביאור כלל על מי סמוך. ותיבת שלום כפול וגם יקשה שהנביא אומר לאדם תצור שלום כי בך בטוח איזה בטחון יש באדם. על כן דורש המדרש כל הפסוק שהנביא אומר כן לישראל. יצר סמוך על היצר הרע וכמ"ש בתורה כי יצר לב האדם רע. ודורש תיבת סמוך כאילו כתיב בש' ובח' שמוח ע' שי"ר פסוק לסוסתי. ופי' אם בא יצר הרע להשחיקך ולשמחך. כמ"ש שמח בחור בילדותך שכל דברים אלו דברי יצר הרע המה (והצחוק והשמחה בלשון מקרא אחד הוא כמ"ש שרה צחוק עשה לי אלהים וכו' יצחק לי ופי' ישמח לי עי' לקמן פר' נ"ג סימן ח') דחהו בד"ת וגי' הילקוט סמכהו פי' כפי הכתיב סמוך שיסמוך אותו שלא יקרב אלא וידחהו. וד"ת מרומז במ"ש תצור שלום שלום. ושלום פי' תורה כמ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. וכתיב דרכיה וכו' וכל נתיבותיה שלום שאין רפואה להיצה"ר אלא ע"י התורה כמ"ש חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תבלין היא תורה. וזה ע"פ מדת ממעל יצר שמוח סמוך תצור שלום. וממ"ש עוד הפעם שלום דרשו שפירושו כאילו בראת את השלום ותיבת תצור מלשון יצירה וזהו כאילו בראת. מלשון שמירה ומלשון מצור כמ"ש כי תצור אל עיר השמירה והמצור כנגד היצה"ר והיצירה על השלום ברא ויצר השלום:

ב' עולמות. ע"פ מדה יו"ד שלום בעוה"ז שלום בעוה"ב ומ"ש במדרש ב' פעמים ואם עשית כן. כי המדרש העתיק המאמר מב' מקומות והעתיק ב' לשונות וכזה תמצא הרבה מאד במדרש. עי' ויק"ר פר' ל"ה סימן ז' זוהר בחקותי באריכות ושמרתם ועשיתם אם שמרתם התורה כאלו עשיתם ובראתם התורה:

וא"ת שאינו ברשותך. פי' שמאחר שהקב"ה ברא את היצה"ר באדם א"כ רצונו שישמע לו ואינו ברשותו לדחות אותו. תלמוד לומר כי בך בטוח שלא יתכן לפרש שהנביא אומר לאדם שיש בו בטחון אם לענין עוה"ז אל תבטחו בנדיבים וכמ"ש חדלו לכם מן האדם וכו'. ואם לענין עבודת ה' אמר התנא אל תאמין בעצמך עד יום מותך על כן דורש על פי מדה ט' וי"ז כי בך תלוי ואתה בטוח בזה בה' שמפורש בתורה ואתה תמשל בו וא"כ בך תלוי וכמפורש ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים וכמ"ש התנא והרשות נתונה. ודעת ר' סימון שיותר טוב לדרוש תיבת סמוך על שמחה לבד. יצר שבא להשחיקך שמחהו בשלום היינו התורה ובשאר הדרשה דורש כר' חב"פ וככל המבואר. ועי' עוד סנהדרין צ"ט על פסוק או מי יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי:

שמחהו בד"ת. שגם יצה"ר ישמח בד"ת היא מעלה עליונה וגבוה מאד אשר עליה נאמר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו זה יצה"ר זהו מדת ישרי לב בלא עקמימות ודוק: [שני הדבורים האלה שייך מעבר לדף]: