פירוש מהרז״ו על בראשית רבה יט:ח

אל תקרי וישמעו. דעת חז"ל מאחר שכתיב וישמעו את קול ה' אלהים ולא פי' מה היה הקול היל"ל תחלה שהיה דיבור ואח"כ יאמר ששמעו קול דיבורו. ולפי פשוטו ששמעו מ"ש ויקרא ה' אלהים אל האדם. היינו שאמר לו אדם. ולא ענה ואז אמר לו איכה וקולות אלו שמע. אלא שא"כ יקשה שהיה לו להקדים פסוק ויקרא וכו' ואחר כך וישמעו את קול ועוד שתחלה אמר וישמעו שניהם שמעו היל"ל שהדיבור היה לשניהם ושמעו שניהם ואח"כ מפורש שהדיבור לא היה אלא לאדם ולא לה. וע"כ דרש שמ"ש וישמעו את קול הוא קול של דבור אחר שלא היה מאת ה' אלא קולן של אילנות שצעקו עליו וכמ"ש בפסוק הקודם ויתפרו עלה תאנה וכמ"ש לעיל פר' ט"ו סמוך לסופו. והיה מחזר על כל אילני ג"ע ולא היו מקבלים אותו ומה היו אומרים לו אמר ר' ברכיה הא גנבא דגנב דעתיה דמרא שהאילנות השמיעו קול זה ה' אלהים מתהלך בגן ואל תיקרי וישמעו אלא וישמיעו ואל תיקרי בגן אלא גנב אותיות בגן. שהאילנות אמרו לה' אלהים. מתהלך גנב. ע"כ לקח מעלי תאנה שחטא אדם עמהם וכמ"ש בהדיא לעיל. ויתכן שמ"ש הא גנבא שתיבת הא ר"ת ה' אלהים. ומ"ש גנבא דגנב דעתיה דמרא. דברי המדרש הוא לפרש למה אמרו גנב. וכמ"ש שם לעיל מפסוק אל תבאני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני. והד"א דורש על המלאכים שהם השמיעו קול מבשר שה' אלהים בא ומתהלך לאותו שבגן לדונו על החטא ומאחר שזהו הקול מי אמר כן ע"כ המלאכים משרתיו עומדים לפניו ויודעים מה עושה וההכרח כמ"ש אצל אילנות שלא פורש מה היה הקול:

מת אותו שבגן. דורש מתהלך שהיה די שיאמר הולך ע"פ נוטריקון מת הולך. והולך קאי על הש"י כמ"ש הד"א ה' אלהים הולך לאותו שבגן למה והוא הולך אליו להמיתו כמ"ש ביום אכלך ממנו מות תמות ואמרו כן אותן המלאכים שקטרגו על בריאתו. אמרו עתה שחטא ימות ואיננו. ודעת ר' יצחק שלא יתכן לדרוש כן שחצי תיבה קאי על האדם והחצי השני על הש"י. ע"כ דורש התיבה כולה על האדם כמ"ש לעיל פר' ב' סימן ד' מת הלך לו. פי' שנתבטל כל בריאתו מן העולם. ולפירושים אלו מ"ש לרוח היום מאחר שהוציאו אותו מפשוטו שאינו על הילוך הקול. ע"כ דורש אותו שהם דברי הש"י שמשיב להם לרוח היום. וזה עפ"י מדה כ' ומדת ממעל אא"ע על הקול והמקום ת"ע עפ"י מדת ממעל על הריווח שמרויח לו הש"י ומחיה לו היום שאמרתי כי ביום אכלך ממנו מות תמות ומאותו יום עצמו ירוח לו וכן לתולדותיו ט' מאות ושלשים לאדם ושבעים לתולדותיו וע"כ שהשי"ת אמר כן. ומ"ש אם יום משלכם או יום משלי שיום של מלאכים במשמרותיהם ברקיע לפי מהלך השמש והירח כמ"ש בריש ברכות. ומ"ש יום משלי עיין לעיל פר' ח' סימן ב' מפסוק כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור. ושם פירשתי ועיין לקמן ריש פר' כ"ב:

לרוח מזרחית דנו. דורש שה' אלהים הלך לאותו שבגן לדונו והלך לרוח מזרחית לסימן שדנו בכעס. ומ"ד לרוח מערבית לסימן רצון. על דעתיה דרב הקשה עליו שמ"ש שה' אלהים מהלך לאותו שבגן באותו אופן שהוא רוח היום וכפי המקום שהיה שם ודנו שם. ורב לשיטתו לקמן פר' כ"א ריש סימן ט' שגרשו למזרחו של גן עדן. ובמזרח שם עולה השמש מהבוקר עד חום היום ואז מרתיח הרי שהסימן של הדין כפי המקום שהיה שם. ועל דעתיה דזבדא בן לוי לרוח מערבית דנו כפי השעה שדנו. שהרי בשעה י"א דנו. וכמ"ש ויק"ר פר' כ"ט פר"א פרק י"א בי"א נידון היינו לעת ערב ע"כ מ"ש לרוח היום לרוח מערב. וזה לסימן שלא היה דין קשה. ופליגי בפלוגתא דר"י ור"נ פר' כ"א סימן ז' ע"ש שיטה גדולה בזה:

אמר ר' איבו גרעה קומתו ונעשה של מאה אמה. לעיל פר' י"ב סוף סימן ו' ע"ש והדרשה בדרך פלאי ע"פ המדות כמ"ש תורת כהנים ריש בחקותי על פסוק ואולך אתכם קוממיות הובא סנהדרין דף ק"ג ב"ב דף ע"ה שדורש שעתידין להיות וכו'. שנאמר אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל. וצ"ע איך יליף שההיכל יהיה מאה אמה לעתיד. ומצאתי שאהבה נפשי בתנחומא פרשת בראשית סימן ו' ופרשת עקב פסוק כל המצוה ר' יהודה אמר עתיד להיות כל אחד וכו' שנאמר וההיכל מאה אמה. ועיין בספרי מדרש תנאים בילקוטים וחידושים חידוש ט"ו ושם הארכתי שהכוונה על מ"ש פסוק יחזקאל מ"א פסוק ט"ו. ואתיקיה מפה ומפה מאה אמה וההיכל הפנימי ואולמי החצר. ומ"ש וההיכל שיהיה ג"כ מאה כאתיקין ע"ש באריכות והגאון דווילנא זצ"ל פירש כן פשט הכתוב ובקונטריס נתיב חדש שהדפסתי מבואר באריכות וזה עפ"י מדה י"ז שכאן אמר תבנית היכל ולא פירש כמה הוא ומפורש ביחזקאל שם במ"ש וההיכל הרי שיליף בנותינו מההיכל ואיך דורש על בנינו זה נדרש עפ"י מדה י"ט דבר שנאמר בזה וה"ה לחבירו שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. אורה לצדיק וה"ה לישרי לב שמחה לישרי לב וה"ה לצדיק מאחר שהצדיק והישרי לב הם שקולים גם שכרם שקולים. וכן כאן בנינו כמו בנותינו כתבנית היכל ובנותינו כבנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם פי' שהיו מגודלים בגבהם מיד בנעוריהם שכשנולדו ונוצרו מיד היו כמו בני כ' שנה לתכלית גידולם כמפורש לעיל פר' י"ד ריש סימן ז' וכמ"ש ויק"ר ריש פר' י"א שלחה נערותיה תקרא זה אדם וחוה וזהו מגודלים בנעוריהם ושם פירשתי ומאחר שמדמה בנינו כנטיעים ולא פירש לאיזה ענין מדמה. דבשלמא בנותינו כתבנית היכל. היינו לדרוש מאה אמה. אבל בנינו כנטיעים לא פורש לאיזה ענין הרי זה נדרש עפ"י מדה י"ב דבר שבא ללמד ונמצא למד ממנו מה בנינו ק' אמה. ומגודלים בנעוריהם כך הנטיעים מאה אמה ומגודלים מיד בנעוריהם הרי שהנטיעים של ג"ע היו מאה אמה. וכאן כתוב ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן. ודרך המתחבא שלא יתראה מתוך מחבואו על כרחנו שנקטן עד שהיה לא פחות שוה לגבהם של עצי הגן כי תחלה היה גבהו עד לשמים כמ"ש לעיל ריש פר' ח' שאם נאמר פחות ממאה אמה אי אתה יודע כמה ולא בא לסתום אלא לפרש. אלא שהיה גבהם שוה לעץ הגן מאה אמה:

ריתה עליו. הניח לו הדין כמ"ש רתוי לו שלא בא לעולם פירוש נוח לו שלא בא לעולם:

ניתנין בארונות של עץ. וזה מרומז במ"ש ויתחבא ומעשי אבות סימן לבנים שהיה ראוי למות מיד ויהיה מחבואו בתוך עץ אלא שריחם עליו.