פירוש מהרז״ו על בראשית רבה יט:ז

שמענו שיש הלוך לקול. פי' מכאן למדנו שהקול אינו נשמע מיד בצאתו אל גבול רחוק אלא הולך ממקורו עד שבא למקום רחוק. וכן האש היינו ראיית האש שיוצא ממקומו והולך מרחוק אינו בא מיד אלא הולך עד שבא. והדמיון מהרעם והברק וכן קול ה' שהקול בעצמו הוא אש. וכמ"ש וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים. וכמ"ש קול ה' חוצב להבות אש הוא ג"כ דרך הילוך:

אלא מתהלך. ועיין פסיקתא רבתי פר' ה' סימן ז' במ"ר פר' י"ב סימן ו' שיר פסוק באתי לגני:

סדומים לו' ומצרים בימי אברהם לז'. לפי גירסא זו צע"ג. שהרי מ"ש מצרים בימי אברהם היינו מה שלקח פרעה את שרה. שמבואר שם בריש לך לך והרגו אותי ואותך יחיו הרי שהיו רעים וחטאים בעלי תאוה בעלי שופכי דמים ומ"ש סדומים היינו אחר שיצא אברהם ולוט ממצרים ובא לו לוט לסדום. וא"כ מעשה המצרים קודם מעשה סדום והיל"ל מצרים לו' סדומים לז' אך בפסיקתא שם הגירסא באו פלשתים וחטאו וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה ונסתלקה לשביעי וזהו כסדר שכתוב בתורה. מעשה סדום בפרשת לך לך. ומעשה אבימלך בפרשת וירא אך במ"ר שם ובשי"ר שם כמו הגירסא שבכאן. וענין הסילוק משל על ההשגחה ועל דרך הכתוב ואנכי הסתר אסתיר:

צדיקים יירשו ארץ. וס"ד וישכנו לעד עליה ולפי הפשט יקשה וכי הצדיקים ישכנו לעד לעולם על הארץ. וכן יקשה לפי פשוטו. שהרי דומה כאלו כתיב ורשעים לא ישכנו ארץ. והיכן הם שוכנים. ע"כ דורש תיבת וישכנו עפ"י מדה כ' ועפ"י מדה כ"ח. א"ת וישכנו אלא וישכינו. ואת מי ישכינו. לעד עליה. מי שהוא שוכן לעד עליה ועפ"י מדת ממעל ודרך קצרה כאלו כתיב צדיקים יירשו ארץ וישכינו שוכן עד עליה ורשעים לא ישכינו שוכן עד עליה וכן מצאתי מפורש בשי"ר שם פסוק באתי לגני ישכנו לעד עליה ישכינו לשכינה עלי' שוכן עד וקדוש שמו. ובפסיקתא שם מביא פסוקים של משלי סוף ב' כי ישרים ישכנו ארץ וגו' וס"ד ותמימים יותרו בה ורשעים מארץ יכרתו. ועומק פשט הכתוב של תהלים צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה. סמך על מ"ש משלי סוף ב' ורשעים מארץ יכרתו. ובוגדים יסחו ממנה עפ"י מדה י"ז על שלא השכינו כנ"ל: